בסוד הלשון - פרשת נח לאור חודש מרחשוון (יוסף בלו)

פרשת נח לאור חודש מרחשון

את פרשת נח נקרא כבר בחודש מרחשון, ומדוע נקרא החודש בשם זה? כי חודש חשון הוא די מר, כי אין בו חגים ומועדים לשמחה, לכן נוצר מהפך מעליה לירידה שיש להתגבר עליה. כי חודש חשון מגיע לאחר נ"א ימים של התעלות רוחנית ודבקות בבורא מתוך מסגרת מרובה של מצוות ותפילות. כי מחודש אלול קמים בחצות להתפלל את נוסח הסליחות ואח"כ ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות עד שמחת התורה שבחודש תשרי. לכן תשרי גימטריא התשה ר[יש], המרמז להתשת ראש כוחו של היצר הרע. אך זוהי התשה זמנית, אז איך ניתן למשוך ההתשה לאורך כל השנה? יגעתי ומצאתי, כי בתיבה חשון נמצאות התיבות שו [לשון דוד המלך: "שויתי ה' לנגדי תמיד"(תהלים טז, ח)] ח"ן [ר"ת חכמת נסתר], מה שמרמז שיש ללמוד את החכמה הנסתרת איך להשוות צורה ולהדמות לבורא עולם המשפיע, ולשאוף לצאת מהאהבה העצמית ולהשיג את האהבה שאינה תלויה בדבר, כלומר, אהבה שאינה תלויה ברצון לקבל תמורת השפעה כלל וכלל. בכדי להשיג זאת יש לעבוד כמו נח, אשר נקרא בשם זה "לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ" (בראשית ה, כט). אך הנחמה היא איננה מנוחה, שהרי נח עבד כמעט כל חייו בבניית התיבה על מנת להציל את הנבראים הנבחרים, ובלשון המעטה, לא ישן כלל וכלל. יוצא שהנחמה היא לרצות להיות בתנועה מתמדת כי אין קצה לחכמה. אז איך ניתן לשמר את התנועה? יגעתי ומצאתי, כי מרחשון גימטריא ראה מ"ח [ ר"ת מצה חמץ] שן. כלומר, "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י) - אם נהיה בבחינת "יראי ה'" - הרואים כי אור ה' הוא אין סופי - אז נחכים, נתבונן גם נדע: מתי המח ישן ולא מסנן את כל מה שגורם להחמיץ את מיצוי התכלית, ואז נוכל לקנות את כלי התודעה בכדי לשמר את התנועה. וההלכה היא המוליכה אותנו בדרך הישרה אל התכלית והיעד: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא יט, יח).

המלחמה של האיש הישראלי היא כנגד השינה בעבודת ה'. כמו בפרשת בראשית שם הפיל ה' תרדמה על האדם בכדי לנסר ממנו את חוה אשתו. תרדמה גימטריא תרד גאולה, מה שמרמז, שבכדי לבטל את הגאולה מהעולם, הנחש בחר לפתות דווקא את האישה כי את האדם לא היה מצליח, כי האדם נברא מחי החיים ולא כתוצאה מתרדמה שזה אחד חלקי שישים ממיתה. כלומר, ממש מיד לאחר חודש תשרי אפשר להירדם על המשמר כאילו ניתן לנוח וליהנות, כי קיבענו לעצמנו מדרגה של קדושה. לכן יש להיות ערים ולזכור שבכל חודש יש לעבוד לא מתוך תרדמה ומנוחה אלא מתוך תנועה ושאיפה ללמוד את חוכמתו האין סופית של ה', המהווה כוח מניע להוציא אותנו במרחשון כמו בכל חודשי השנה, ממרות ועבדות לנחש לרוממות וחירות לנקודת המשיח שבנו.

המשיח גם נרמז בתיבה מרחשון גימטריא נחש ראה גואל וגם אור גאלה-משיח. המשיח שבנו הוא נקודת השי חינם שקבלנו מהבורא ועלינו להוציאו מן הכח אל הפועל הלכה למעשה, מה שתורם לשמוח בכל מה שרק נבחר בכדי למצות את עצמנו ואת הזולת. העיקר הוא לשמור על הרצון להשתוקק ולדבוק בה'. העבודה הפנימית הזו של המשיח המשמח היא המפתח להשגה של ענוה ומתוך כך לגאולה. כי בתיבה "גאולה" נמצא הצירוף "ל[מד] גאוה". מה שמרמז, שעלינו ללמוד ולתקן את מידת הגאוה שהיא שורש לכל המדות הרעות. הגאוה מניעה אותנו לתחרות המביאה לעתים גם לרמוס את זולת, אבל לכל אחד יש את הנקודה הטובה המשיחית שבו, זה אותו השי שקיבל מהבורא. עלינו אף לעזור ולהאדירו בכדי לממש מה שקיבל. בצורה זו התחרות מתבטלת וניתן לחוות חבור.  נח בנה את התיבה כמצוות הבורא "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (נח ו, טז). ופירש רש"י: "יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם". כלומר יש שתי בחינות: בחינת האבן הטובה, מתי שאני מאיר לזולת מן הטוב שבי, ובחינה שניה שברצוני לפתוח את החלון ולהיות מקבל מן הטוב של הרוצה להיטיב לי. ויש להחזיק שתי בחינות אלו.

לאתגר שלאחר נ"א הימים קבלנו את תורה נ"ב ליום המאתגר הראשון. שם, כותב לנו רבי נחמן מברסלב לאחוז בעצת ההתבודדות: "אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת אי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת, כִּי אִם עַל יְדֵי בִּיטּוּל שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל, כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת כִּי עַל יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ. אַךְ עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה כִּי בַּיּוֹם, עַל יְדֵי שֶׁרוֹדְפִין הָעוֹלָם אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז, וְרוֹדְפִים אָז אַחַר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּיטּוּל" (לקוטי מוהר"ן חלק א, תורה נב).

אז, בע"ה, שנזכה להיות המשיחים המשוחחים עם הבורא על מנת לבטל את מידת הגאוה המבלבלת בעולמנו. ואז נזכה לשמוח בחיים בעת השגת הענוה ובעת מימוש השי שקבלנו ממנו, ונזכה גם לקיים: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ" (מסכת אבות ב, ד). אכי"ר.

הדפסה