וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (שמות פרק כ)
(יד) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:
פשט הפסוק:
בזמן מעמד הר סיני ראו כל העם את הניסים שהתלוו למתן תורה ויראו מאוד.
האגדה על הפסוק: (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ה - החדש הזה)
רבי נחמן ורבי לעזר ברבי יוסה ורבי אחא. אחד אמר, אמר הקב"ה לישראל: בניי חידוש גאולה יש לכם לעתיד לבוא. וחרנה אמר חידוש שהוא לעתיד לבוא יש לכם כאן. מה לעתיד לבוא "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים" (ישעיה לה), אף כאן "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" [בפסוק שלנו]. מה לעתיד לבא "וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה" (ישעיה שם), אף כאן "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד). מה לעתיד לבוא "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ" (ישעיה שם), אף כאן וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱ-לֹהִים (שמות יט). מה לעתיד "וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם" (ישעיה שם), אף כאן "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט).
נקודות למחשבה:
התורה מתייחסת באופן שונה לחוש הראיה ולחוש השמיעה. למרות שהעין רואה למרחקים גדולים ובפרוט רב, היא עדיין מבחינה רק בחיצוניות הדברים, בחלק המעשי והגשמי שלהם. לעומת זאת, האוזן קולטת קול, דבר שאין בו מוחשיות אך מסוגל להעביר תוכן [הדיבור] הבא ישירות מכוחות הנפש של הזולת, ומאפשר חיבור ישיר אליו. לכן התורה מזהירה שלא לסמוך על חוש הראייה "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". לעומת זאת, חוש השמיעה הוא בסיס של האמונה היהודית, ככתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד". זאת ועוד, בנקודות המפגש האינטימיות ביותר של בשר ודם והאין סוף, נמצא חוש הראייה בלתי נחוץ או אפילו מזיק. כשמשה רבנו עולה לסיני לקבל את התורה, מתכסה הקב"ה בענן כבד. אז אומר לו ה': "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג). בדומה, כשכהן גדול נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים, רק בזכות ענן הקטורת הממלא את כל החלל יכול הוא לצאת בשלום.
• בפסוק שלנו צרוף המילים התמוה "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" דורש העמקה. איך עין יכולה לראות קול? רק בדור שלנו יכולה תוכנת מחשב לתרגם קולות לצורות ובכך לעזור לנו לדמיין מציאות זו. המדרש מסביר שכל דיבור שיצא מפי הבורא הופיע לישראל כאותיות של אש. וכך היה אפשר לראות את הקול! רבינו בחיי מייחס את תופעה זו למדרגה הרוחנית של עם ישראל במעמד הר סיני ומסביר: "ראיה זו ענין השגה, וכן: "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי" (בראשית כז), כי אין הקול והריח נראים". במילים אחרות, יש להבין את "ראיית" בני ישראל כיכולת שכלית מופשטת להבין את הדיבור העל-חושי של הבורא, מבחינת "דברים שבאים מהלב נכנסים אל הלב". ומסביר המלבי"ם: "ובעת ההיא ראו הקולות והלפידים בעין הנפשי הפנימי בעין הנבואיי. ואמרו חז"ל שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה, שזה ע"י החוש המשותף הפנימי".
• אגדתנו משווה את המצב הרוחני של עם ישראל בעת מתן תורה למדרגה שישיגו לעתיד לבוא, בעת הגאולה. אז, על פי הנביא, לא יהיו יותר עוורים, חרשים, אלמים ופסחים. כל האנושות תהיה במצב של שלמות נפלאה ללא שום פגם והגבלה כל שהיא. אבל בעיקר, אותו שינוי יקרה גם ברובד הרוחני. כך יפלו כל המחיצות ביננו לבין הקב"ה הגורמים בחיינו לבלבול, צער וסבל. אז יוכל כל אחד לראות את טוּב ה', לשמוע את דברו, ולספר את תהילתו.
