הפסוק של הפרשה: (שמות פרק כ)
(יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
פשט הפסוק:
אם אדם מקיים מצוות כיבוד אב ואם, שכרו יהיה אריכות ימים.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי קידושין ל)
נאמר [בפסוק שלנו]: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", ונאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ [מכספך]" (משלי ג), השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום [הקב"ה]; (...) וכן בדין, ששלשתם שותפים בו. תנו רבנן, שלשה שותפים הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם [נחשב בעיני] כאילו דרתי [נמצא אני] ביניהם וכבדוני [כבדו אתי] .
נקודות למחשבה:
עשר הדברות מחולקות לשתי קבוצות מקבילות, זו לעומת זו, על גבי לוחות הברית. בצד ימין מונחות המצוות שבין אדם למקום [הבורא], חוקי האמונה המונוטאיסטית והשבת. משמאל, חוקי היסוד המגדירים יחסים תקינים שבין אדם לחברו. שני המרכיבים יחדיו משלימים תמונה הרמונית של היחס ל"זולת": הקב"ה והאדם האחר. האם אמנם מדובר במבנה שלם? הדיבור החמישי, התחתון ביותר מימין עוסק בכיבוד אב ואם. למה נמצאת חובה זו החלה על כל אדם כלפי הוריו בצד ה"אלוקי" של עשרת הדברות? מיקום מצווה זו באה ללמד אתנו כי להורי האדם מעמד שונה משאר האנושות, ובמספר ביטוים מרכזיים- דומים ושותפים לבורא בכבודו ובעצמו. נפרט שלש זוויות של השותפות הורים-בורא.
• הורים יוצרים: ההורים שותפים ביצירת אדם חדש עם הקב"ה. הם תורמים את החלק הגופני-גשמי, והוא מוסיף את החלק הנשמתי-רוחני. הגמרא מפרטת:"אביו מזריע הלובן, שממנו [נוצרים] עצמות וגידים וצפרנים (...), אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות (...), והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל" (קידושין לא). ההורים הם אכן שותפים לאלוקים במעשה הנפלא של יצירת אדם חדש.
• הורים מעידים ומורים: במעמד הר סיני ירדה התורה והתגלה ה' בעולם. עדי האירוע סיפרו עליו לילדיהם, שסיפרו עליו לילדי ילדיהם... עד הדור שלנו. מסירת העדות של מתן התורה האלוקית מאב לבן הוא חוט השני המקשר כל יהודי לרגע המכונן של עם ישראל, רגע קבלת השליחות להעיד על מלכותו של הבורא. מעמד ההורים וחובה לכבדם הוא אבן יסוד להמשכיות העם והאמונה הישראלית. נראה שהמילים "הר", "הורה" ו"מורה" נובעים ממקור אחד זה.
• הורים אוהבים: לבורא תכונה יסודית, והיא אהבת הנבראים ללא כל תמורה. מטרת הבריאה בלשון המקובלים, היא "להנות לנבראים", לגרום להם את האושר האמיתי והגדול ביותר. ככל שאנו נקבל יותר שפע ואור אלוקי, כך יגרום הדבר יותר נחת רוח לבורא. רוב ההורים חשים כלפי ילדיהם רגשות דומים. הם רוצים את טובת ילדיהם בצורה הכנה והנקייה ביותר, בלי חשבונות של אינטרס עצמי ובלי ציפייה לתודה או לתמורה. אושר ילדיהם הוא שמחתם הגדולה, ועל כן הורינו הם הדמויות המתקרבות ביותר למידת האהבה האלוקית.