עיתון האומה: מאחורי הסורגים של הרצון לקבל
כתבה בעיתון האומה מאת יואל אופנהיימר
טקס סיום קורס אור פנימי בכלא רימונים
לאחר הפקדת התיקים והמכשירים האלקטרוניים, בדיקת אישורי הכניסה ומעבר בגלאי המתכות, אנחנו נכנסים למתחם בית סוהר רימונים. עם הישמע רעש הדלת הכבדה מתמלא ליבי במעט פחד ואי נחת. זהו. אנחנו בתוך בית הסוהר, ומתקדמים דרך הפרוזדורים הקודרים ועוד שערים ועוד דלתות מפלדה...
אנחנו קבוצה של חברי "אור פנימי" שהוזמנה להשתתף בסיום סדנת "בדרך אל הטוב" שהעביר בבית הסוהר הרב משה ברזל. העמותה מפעילה סדנאות במספר בתי סוהר וכמה מאות אסירים כבר עברו אותה. הרעיון פשוט. אנחנו מלמדים את האסירים (וגם אנשים כמוני וכמוכם) את עקרונות התורה של בעל הסולם בדרך חווייתית, דרך הרגש, המעורבות האישית של כל משתתף ועבודה יום יומית על תרגילים ומשימות בכל שלב של התהליך.
אנחנו מגיעים לאגף התורני, ושם מחכים האסירים. אני מופתע לראות פנים רגילות של אנשים שפוגשים ברחוב. לא מעט מהם עם כיפות שחורות וזקן ופאות... מה הסיפור של כל אחד מהם? את זה לא נשאל ולא נדע.
ופתאום אני נזכר איך הכל התחיל. יום אחד לפני שנים רבות חבר הראה לי ספר שהיה מונח על שולחנו. שם הספר היה "מתן תורה" של הרב אשלג. כשקראתי את השורות הראשונות הקובעות שכל התורה כולה היא רק העניין של "ואהבת לרעך כמוך", הרגשתי שהגעתי הביתה... הרגשתי שמצאתי את המורה ואת המושגים שחיפשתי במשך זמן רב. המשכתי לקרוא והתגלתה לעיניי תורה שהיא עמוקה ומקיפה למרות שהיא מבוססת על רעיונות נפלאים מרוב פשטותם. התחלתי ללמוד ספרים נוספים של הרב אשלג, ולאט לאט התחלתי להרגיש שתפיסת העולם שלי משתנה. אני יותר שליו, יותר נינוח, יותר אוהב, יותר מאמין. במילה אחת, טוב לי יותר.
רציתי להעניק את סם החיים לעוד אנשים, וארגנתי שיעורים. אבל מהר מאוד הבנתי שלא כל אחד מצליח להתמיד בלימוד, ושלא כל אחד מצליח לחבר את הלימוד השכלי לחיי הרגש של היומיום. השתתפתי בסדנאות רבות במסגרת העבודה שלי, וכך עלה לי הרעיון שאולי ניתן להעביר את התורה הזאת בצורה אחרת, ישירות ללב של הלומד. בחרתי לשלב את הטקסט הכתוב הפונה לשכל במגוון ערוצים שיפנו לרגש, כגון: צפייה בסרטונים, תרגילים, שיחות ומשחק.
כתבתי את התוכנית של הסדנה בתחושה מעורבת של שליחות מהולה בספקנות האם יש סיכוי למהלך בכלל. יצרתי קשר עם רב בית הסוהר שבאזור מגוריי, ולהפתעתי הרבה הוא גילה עניין ברעיון. הוא ארגן במהירות רבה קבוצה ראשונה של אסירים ויצאנו לדרך. ממפגש למפגש התחלתי להרגיש את הצמא למגע עם תורת חיים לא מוכרת, תורה שפעלה כראי מלוטש מול הנפש של המשתתפים והחזירה להם תמונה שגרמה גם ללא מעט משברים. בהדרגה השפה של הלומדים השתנתה והרגשנו יותר סובלנות ואמפטיה. שמענו סיפורים של אנשים שהגיעו הביתה לחופשה ולתדהמת המשפחה שלהם התחילו להציע עזרה ולהעניק יחס חם. אסירים כתבו מכתבים למפקדי הבית סוהר וטענו שהסדנה תרמה להם יותר מכל תהליך שיקומי שעברו בשב"ס. הרגשתי שחלום גדול קורם עור וגידים.
ופתאום הבנתי שלאסירים יש יתרון גדול עלי. אני מתהלך בחיים עם תחושה של חרות ושל שליטה על מה שקורה לי. אני חושב שיש לי בחירה חופשית מקסימלית. אבל בעל הסולם מסביר לנו שתחושה זו היא אשליה כי "כשנתבונן במעשיו של היחיד נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כורחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב" (מאמר מתן תורה). במילים אחרות, קובע הרב אשלג, שכל צעד שלנו נמצא תחת מרותו של הרצון לקבל, המנחה אותנו רק לחפש הנאה או לברוח מסבל, וזהו חוק שאין שום אפשרות מילוט ממנו.
בסוף הסדנה הראשונה הבנתי שאנחנו, האנשים החיים מחוץ לכותלי הכלא, אנחנו האסירים האמתיים. ומה שדרוש לנו זה שמישהו יעזור לנו להרגיש את החומות המגבילות אותנו. על דרך תורת הבעל שם טוב: "החולה הקשה ביותר הוא זה שאינו יודע שהוא חולה. ידיעת המחלה היא תחילת רפואתה". לעומת זאת, האסיר מרגיש היטב שהוא כלוא ונטול חופש יום יומי, ולכן הכמיהה לחופש שנשלל ממנו גדולה לאין ערוך מאשר אצלנו המדמיינים עצמנו כבעלי חרות. ולכן עצם המאסר דוחף את אסיר לחיפוש אחר החרות האמתית, הפנימית, הנשמתית שאינה תלויה בקירות ובסורגים, והיא החרות של הנפש משליטתו הבלעדית של הרצון לקבל האגואיסטי.
ובנוסף, לאחר שהאסיר מפנים שהרצון לקבל אחראי על כל הסבל שאנו חשים, ועל כל הרע שאנחנו גורמים לסובבים אתנו, הוא גם מבין שהרצון לקבל, הוא ורק הוא, גרם לו לעבור את העבירה שגלגלה אותו לבית הסוהר, וזה ממחיש לו את ההכרח להיגאל מעריצות זו.
האסירים מקיפים אותנו ומספרים לנו על התהליך, על הכוחות והתובנות שקיבלו ממנו, ועל הצוהר הגדול שפתח בנפשם. אנחנו מתיישבים ומצטרפים אלינו מפקד בית הסוהר והרב הראשי של בתי הסוהר. אנחנו שומעים בפליאה את הנאומים, המדברים על פרויקט ייחודי משנה חיים ותפיסת עולם. כמה אסירים נושאים גם הם דברים. מתרגשים עד דמעות... אחד מהם, דיין בבית דין, לוחש לנו: "לו היו מלמדים אותנו את התורה הזאת ב"חיידר", לא הייתי מתגלגל לכאן...". אחד אחר, רב קהילה לשעבר, משתף: "עכשיו אני מבין שגם העבירה שעשיתי, והעונש שקיבלתי, וכל מה שעבר עלי, הכל היה מהבורא כדי להביא אותי למקום הזה וכדי שאפגוש את התורה הזו!"
סדנת "בדרך אל הטוב" בנויה על היכרות עם שלוש המדרגות בעבודת ה' של האדם. הראשונה היא הרומס - אדם המוכן לפגוע בזולת כדי לספק את צרכיו, כלומר, רצון לקבל על מנת לקבל. המדרגה השנייה היא הסוחר - אדם המשתמש בנתינה לזולת על מנת לקבל רווח רצוי, כלומר רצון להשפיע על מנת לקבל. והמדרגה השלישית, הרחוקה מאוד מאתנו, היא האוהב, כלומר רצון לקבל על מנת להשפיע. שלושת המונחים נעשים שגורים בפיהם של הלומדים, ומאפשרים התבוננות פנימית מדויקת ועזרה הדדית בעבודת המידות.
נציג המשתתפים סיכם: "למדנו שלא 'אדם לאדם זאב' (כמו שלצערנו מקובל במקום הזה) אלא שהשלמות היא שנזכה שיהיה 'אדם לאדם אדם'. לתת, להשפיע, ללמוד לאהוב ושזה כלל התורה לזכך אותנו שנהיה אוהבים זה לזה. ודווקא במקום הזה שהקושי גדול והניסיונות בבין אדם לחברו לא פשוטים, הקבוצה הנפלאה הזו נתנה לנו קרן אור וכוח לעבוד על עצמנו להיות טובים יותר".
כשיצאנו החוצה הרגשנו שקיבלנו כוחות מחודשים לעשייתנו, המאפשרת גם לזוגות, לתלמידים, לבני נוער ולמעשה לכל אדם מסגרת אוהבת ותומכת לשינוי גדול בחייו.
יואל אופנהיימר – מייסד ויושב ראש "אור פנימי"
