בסוד הלשון - הענו הניצב - בוצינא קדישא (יוסף בלו)
הנה אנו קרבים להיות נצבים לפני בורא עולם ביום הדין הידוע בשם ראש השנה, אותיות אש, נר, השה, המרמזים על אברהם אבינו שהלך אל הר המוריה עם האש והעצים, שהם כמו דונג הנר שהאש מכלה. ואברהם אחז גם במאכלת בכדי להקריב את יצחק בנו, קרבן עולה תמימה, לפי מצוות ה'. וכמו כן, זה היה יצחק אשר ושאל את אביו "איה השה לעולה?". ובחודש אלול היהודים מבקשים מאדון הסליחות רחמים וסליחה, מחילה וכפרה. ומזכירים לה' את זכות האבות: את אברהם שהקריב את יצחק בנו להיות קרבן, בכדי שיתייחס אל הרחוקים כאילו הם מקריבים עצמם עד כלות החיים כמו של הקרבן, וכן כתוב: "ראה יחיד כי הוא השה, נאם להורו המנוסה, אבי אותי ככבש תעשה, לא תחמול ולא תכסה" (סדר הסליחות). וכמו כן, יגעתי ומצאתי קשר בין הנר לפרשת נצבים. התיבה נר בתרגום לארמית בוצינא אותיות נצבו א"י וגם צאו בנ"י. המרמזים על בנ"י אשר יצאו משעבוד מארץ מצרים ועמדו לרשת את ארץ ישראל, לתקן שם חברה וממלכה למופת על מנת להאיר כנר את אור התורה לכל הגויים. וכמו כן ידוע, כי "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז). כלומר, בראש השנה תעמוד כל נשמה ונשמה, של היהודים ושל הגויים, לפני בורא עולם, בכדי לתת דין וחשבון על כל המעשים שהרחיקום ממנו במהלך השנה שעברה, וליהודים זכות בכורה להתחנן אל ה' לגורל של טוב בעבורם ובעבור כל הנבראים כולם.
פרשת נצבים פותחת בפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם... לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵא-לֹהִים כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דברים כט, ט-יב). מפרש רש"י: "מלמד, שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". וכן כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "קבץ משה את כל המדרגות שבישראל קודם מותו והזהיר אותם שכלם צריכין לקיים את כל דברי התורה הזאת... להורות שלכלם נמסרה, לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף, כי כלם יצליחו לנצח על ידי התורה יהיה מי שיהיה מאיזה מדרגה שהוא כי דרך התורה מגן לכל החוסים בו" (לקוטי הלכות שלוח הקן ד, יג). כלומר, ממש לפני שנכנסו בנ"י לארץ ישראל, משה רבינו הוא אשר מעבירם לפני ה' לכרות אתו ברית, כי עתה ה' הקים את השבטים להיות לו לעם. ובזאת קיים למעשה מצדו את הבטחתו לאבות, אך מצד שני על עמו לעמול בתורה, שהרי היא כמקלט הקולט והמגן על כל איש ישראלי והיא אשר מתאימה לכל אחד ואחד בכל מדרגה, כי בזכות התורה ניתן לנצח הכל.
ומשה רבינו מודיע מה היעד של בנ"י ומה עלינו לקיים בפסוקים החותמים את הפרשה: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם" (דברים ל, יט-כ). אונקלוס מתרגם את וּבָחַרְתָּ בתיבה וְתִתִּרְעֵי גימטריא תת ר"ע (רצון עצמי) ו- אגו. המרמזים כי יש לעם ישראל אפשרות של בחירה בין חיים והברכה למוות והקללה. אבל ה' מייעדנו לבחור בחיים כי יש לעם ישראל את התורה שהיא עץ החיים ומתי שה' נסתר שם הוא נמצא. ומי שבוחר בעץ החיים מתקן למעשה את חטא האדם הראשון, שבחר בגן העדן דווקא בעץ הדעת טוב ורע. וכמו כן, ה' ברא את הנברא כך שמה שטבוע בו זה רצון עצמי לקבל הנאה, כי רצון ה' להיטיב לנבראיו, ואין ה' כופה על הנברא לקבל אם אין ברצונו לקבל. אך ה' נתן לנו גם את האגו שזה הרגש הקיום של ישות האני של הנברא. יגעתי ומצאתי בתיבה אגו כי א במילוי אלף המרמזת על פלא ואלופו של עולם ו- גו מתרגום בתוך. כלומר, הפלא הוא שהאני הפנימי שבתוך הגוף הגשמי של הנברא הוא רוחני, כענף הדומה לשורשו. לכן גם אצל נשמת הנברא יש רצון של השפעה כמו של הבורא בעצמו, לכן הנברא מתבייש מ"לחם של בושה", כמו מלקבל שפע בחינם אין כסף.
גם משה רבינו ניצב לקבל את שלוש עשרה מדות הרחמים של ה': "וּזְכר לָנוּ הַיּום בְּרִית שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. כְּמו שֶׁהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם. כְּמו שֶׁכָּתוּב וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה': וַיַּעֲבר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נשֵׂא עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (סדר הסליחות). משה רבינו, הענו מכל אדם, ניצב היה להתפלל וכל כולו היה כלול בה' כי היה דומה לתכונת ענוה של ה'. יגעתי ומצאתי כי זה נרמז בתמונת התיבה ענו הכלולה בתוך התיבה ענן. לכן משה זכה לגילוי יג מדות רחמים של ה' ובזכות זה ניתן להתפלל ולכוון במדויק. וכמו כן התיבות ענו וענן פותחות באותיות לב, תיבה המרמזת לתורה שבכתב, שכן התורה פותחת באות ב ומסתימת באות ל, ולב במילוי זה בית למד( מלשון לימוד). אלו מלמדים, כי רק מי שענו לא רק שזוכה ללמד לתקן את יצר הרע שבלבו אלא גם לכתוב תורה שבכתב והוראות כיצד להפוך קבלה ואהבה עצמית להשפעה ואהבה שאינה תלויה בדבר, "ומודה ועוזב ירוחם", אכי"ר.
