וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (שמות פרק יח פסוק ט)
(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:
פשט הפסוק:
משה מספר ליתרו חותנו על כל הניסים והנפלאות שנעשו לעם ישראל בעת יציאת מצרים. יתרו מתפעל מהטובה הגדולה שהקב"ה עשה לעמו.
האגדה על הפסוק: (ילקוט שמעוני מלכים א)
"וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה" (מלכים א כב), אמר רבי אחא: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא) [בזמן שרשעים נכשלים יש שמחה] ..., ומי חדי קוב"ה במפלתן של רשעים? [האם הקב"ה שמח בעת נפילת הרשעים?] כתוב:"בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ואמר רבי נתן מפני מה לא נאמר "כי טוב" בהודאה זו?[בפסוק המקורי של תהילים כתוב: הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ- ופה חסרים המילים "כי טוב"] לפי שאין ה' שמח במפלתן של רשעים. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, ... באותה הלילה [של קריעת ים סוף] בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
נקודות למחשבה:
והמפרשים מתלבטים לגבי המובן של המילה " וַיִּחַדְּ".
• על פי הפשט, ותרגום הארמית של המילה, מדובר בביטוי של שמחה, משורש "חדווה": יתרו שמח על הניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל שאפשרו את יציאתו מבית העבדים לחרות.
• פרוש אחר מקשר "ויחד" אל השורש "חד", כפי שכתוב במסכת סנהדרין: "ויחד יתרו", רב ושמואל, רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו, ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו." ורש"י מסביר: מיצר על איבוד מצרים. כאשר אדם חש חרדה גדולה, עומדים שערותיו ועורו נעשה "חידודים חידודים". לפי הסבר זה,חש יתרו צער עבור המצרים שנפגעו מהמכות.
• ניתן להציע שהמילה "ויחד" קשורה לשורש "יחד". יתרו מצליח לייחד שתי תכונות נפש מנוגדות, הנקמה והאמפטיה, מידת הדין ומידת הרחמים. לצד השמחה לנוכח תבוסת האויב האכזר השנוא, יש מקום להצטער על מות בני אדם, יצורים שנבראו בצלם אלוקים. יש מקום להמעיט בשמחה על פי הכתוב: "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח" (משלי כד).
מציאות זו של שמחה לא שלמה, מובלט היטב בדיני אמירת ההלל (תפילת המורכבת מפרקי הודיה של ספר תהילים) בחג הפסח. בניגוד לנעשה בשני החגים האחרים, שבועות וסוכות, בפסח אין אנו אומרים הלל שלם למעט ביום הראשון. אנו אומרים תפילה שחסרים בה חלקים שונים מפרקי התהילים. מסורת זו באה להזכיר לנו את אבדן חיי המצרים בתהליך הגאולה.
ה' אינו חפץ במות הרשע אלא בביעור הרוע שמניע אתו. גם בימנו, כשאנו עדים לניסים גלויים שהקב"ה מחולל לנו, לאזרחינו תחת אש ולחיילנו בשדה הקרב, אנו מתמלאים בשמחה. כשאנו רואים את אויבנו המרים מובסים, שמחתנו מתעצמת עוד יותר. אך עלינו לזכור את מחיר הניצחון: הרס מחריד, מוות, וסבל אנושי גדול. עלינו לנסות ולייחד בלבבנו בכל מצב שני ערכים שלפעמים מתנגדים אחד לשני: שנאת הרע ואהבת האדם.
