מלכויות, זכרונות ושופרות (יפעת אדלר)
אנחנו בעיצומם של ימי אלול. ראש השנה מתקרב ובא. וזה הזמן להתחיל להתבונן בתפילות של החג ולהבין את משמעותן.
במוסף של ראש השנה אנחנו אומרים: "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך." נשאלת השאלה: אם האדם זוכר תמיד את הקב"ה, אז למה הוא צריך להתאמץ?
על מלכויות, זכרונות ושופרות דרשו רבותינו: "אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות, שופרות. מלכויות – כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות – כדי שיבוא לפניי זכרונכם לטובה, ובמה? בשופר". (ר"ה ט"ז ע"א)
גם כאן מתעוררות כמה שאלות. מה פירוש "יבוא לפניי זכרונכם לטובה"? הלא הקב"ה אינו שוכח, ומה פירוש "לטובה"? הרי הקב"ה הוא טוב ומיטיב. ובנוסף, קולות מעירים אדם שישן. איך אפשר לומר שהקב"ה זקוק לקולות שיעירו אותו?
מפרש הרב ברוך שלום אשלג זצ"ל ב"ברכה ושלום" מאמר נז: "כל אלה הפסוקים ומאמרי חז"ל מלמדים אותנו עצות איך להדבק בו יתברך. כי כל החסרון שיש בנו הוא מחמת שאנחנו לא מרגישים את גדולתו יתברך."
כשאנחנו רחוקים מהקב"ה והוא נסתר מעינינו, קשה לנו להתחבר אליו ולחוש את גדלותו. בתוך ההסתר של העולם, האירועים השונים שמתרחשים סביבנו והתענוגות השונים שמקיפים אותנו מכל עבר, קשה לנו לזכור את הקב"ה. קשה לנו להדבק בו ובמידותיו. הקב"ה הוא טוב ומיטיב ומשפיע שפע אינסופי. אך כדי שנוכל לקבל את השפע הזה אנחנו צריכים להכין כלים. אומר הרב"ש: "מתי האדם יכול לקבל בזמן שהוא עדיין מרוחק? ... שאנו צריכים להאמין שכל היופי שיש בבריאה הוא בפנימיות התורה. אבל לבחינת אמונה צריכים התאמצות רבה".
כשאנחנו רחוקים אנחנו זקוקים לאמונה בגדלות ה'. עלינו להשתדל לחשוב על גדלות הבורא, וככל שנצליח בכך נתקדם בעבודת הבורא. המטרה שלנו היא להגיע ל-"אשרי איש שלא ישכחך". והאמצעי להגיע למטרה הזאת הוא המאמץ שלנו - "בן אדם יתאמץ בך". וזהו גם העניין של מלכויות, זכרונות ושופרות – מאמץ שלנו להדבק בבורא.
הפועל "להתפלל" הוא מבניין "התפעל" – פעולות שהאדם עושה ופועלות עליו עצמו. כשאדם מתלבש – הוא מלביש את עצמו. כשאדם מתחדש הוא מחדש את עצמו. כשאדם מתפלל, התפילה משנה את האדם עצמו. באותו אופן גם במלכויות, זכרונות ושופרות – אנחנו צריכים להתפעל – לבצע פעולות שפועלות עלינו.
"מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם" – אנחנו צריכים להמליך את הקב"ה לא עבורו אלא עבור עצמנו, כדי שאנחנו נקבל על עצמנו עול מלכות שמים.
וכדי שלא נשכח את הקבלה הזאת שלנו אנחנו זקוקים לתזכורות. "כדי שיעלה זכרונכם – לפני", כלומר, שכל הזיכרון שיש לנו צריך שיפעל רק כדי לזכור את ה'.
"ובמה – בשופר": האר"י מפרש שופר כ"שופרא" – יופי. כיצד אנחנו יכולים לזכור את ה' ולהמליך אותו עלינו כשאנחנו רחוקים ולא רואים את התענוג שבדבקות בו? לכך נועד השופר. קול השופר מזכיר לנו את היופי של התגלות הא-לוהות. גם אם אנחנו עדיין רחוקים ולא חשים את התענוג שבדבקות בבורא, קול השופר מזכיר לנו את היופי שבדבקות בה'. קול השופר מאפשר לנו לזכור שבדבקות בה' נמצא התענוג האמיתי, ושכל התענוגים הגשמיים אינם מגיעים לאפס קצהו של התענוג הרוחני הקטן ביותר.
