בסוד הלשון - איש הישראלי - הבכור והמצליח (יוסף בלו)
איש הישראלי – הבכור והמצליח
חודש אלול הוא החודש שבו מתמקד האיש הישראלי לבקש סליחה מה' על חטאים שהרחיקו אותו ממנו. ושורש לכל החטא הרע הוא מידת הגאוה. חיזוק לכך מצאתי בתיבה סליחה גימטריא חסל גאוה, מה שמרמז כי בכדי שיומתקו הדינים, העבודה הפנימית שיש לקבל עלינו, היא לחסל את מידת הגאוה שבלבנו, וללמד זכות על עצמנו במקום ובזמן בהם נהגנו במידת הענוה, וכך ה' יתברך יחוס עלינו.
פרשת השבוע היא פרשת כי תבוא, המרמזת כי ממש בקרוב תבוא השנה החדשה. חיזוק לכך מצאתי בתיבה תבוא אותיות אות ב, כי ראשית השנה החדשה מביאה עמה את הפרשה הראשונה הפותחת באות ב בתיבה בראשית. כותב בעל הטורים: "בראשית נוטריקון בראשונה ראה א-להים שיקבלו ישראל תורה", ומוסיף כי התיבה תבוא הצירוף אבות, המרמזים כי בראשית הכל הוא בשביל בנ"י הבאים לארץ ישראל לאחר שקיבלו את התורה לעמול בה. לכן רק אז מאשר להם ה' לרשת את הארץ בזכות האבות, אברהם, יצחק ויעקב. הפרשה פותחת בפסוק: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א). והיה אותיות הויה, שהוא שם ה', המעיד על מידת האהבה והרחמים שלו. ורחם גימטריא גואל רוח, המרמזים, כי דווקא בישוב החומרי והגשמי של ארץ ישראל, ה' גואל רוחנית את בנ"י. כי דווקא בקיום החברה יכול כל פרט לבחור בה ולא לברוח ממנה. כי החברה היא כלי על מנת להיגאל מן הרצון לקבל, הנובע מן הגאוה. שהרי הפרט מתחיל לעבוד עם כלי של השפעה, כי הוא מחויב להתחשב בזולת ולהיות לפחות כמו סוחר, כלומר, לתת על מנת לקבל מן החברה דבר מה בתמורה, ואם לאו, החברה פשוט דוחה אותו. ועל כן, יש לשמוח בכך כמו שכותב אור החיים הקדוש: "אמר וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ – והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ".
אונקלוס מתרגם את "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" במלים "אֲרֵי תֵּיעוֹל לְאַרְעָא". התיבה כי גימטריא יהודה. אֲרֵי מלשון אור ה', הטוב והמטיב, וגם אריה, המרמז למלכות יהודה. תֵּיעוֹל (לפי מקור במסכת סנהדרין צא, ב), תרגומו תכנס וגם מלשון יעול ועליה. אַרְעָא האות אלף המרמזת לה', אלופו של עולם, מקיפה את התיבה ר"ע ראשי תיבות רצון עצמי. אלו מרמזים, כי התנועה של להיכנס אל ארץ ישראל היא לתועלת בנ"י להקמתה מחדש של מלכות יהודה באחרית הימים. ולמטרה של יעול ועליה רוחנית באמצעות תקון הרע, בבחינת "סור מרע ועשה טוב". כלומר, יש להיבדל מיצר הרע, שהוא רצון לקבל בעל מנת לקבל, ולהפוך את צורתו כמו לאור ה' המשפיע. כלומר, להשיג רצון של לקבל בעל מנת להשפיע. כי השוואת הצורה ממתיקה את היצר הרע וגורמת לנברא לדבוק בה' ולהיות עמו ממש באותו מקום רוחני.
והמקום הגשמי של דבקות עם ישראל בה' הוא בירושלים בבית המקדש, המצוין בפסוק המצווה על מצוות הבכורים: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כו, ב). על פי הפשט, מפרש רש"י: "אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן, ואומר הרי זה בכורים". ובילקוט מעם לועז לפרשה מסביר הטעמים למצווה זו: "באר הרמב"ם ז"ל ענין הבכורים משתי הבחינות, האחת כי יש בה משום שבירת תאוות הגופניות, והשניה, השתעבדות האדם להקדוש ברוך הוא שמכיר בו שהוא יתברך אדון העולם ולו הארץ ומלואה". כי איש ישראלי גימטריא גואל ראשי של משפחת העמים והוא כבן הבכור, מאחר שהוא מבכר, לסמן את הפרות הראשונים משבעת המינים של ארץ ישראל, לקדשם וליחדם לה', למרות התאווה לאכול מהם ראשון לפני הבורא בעצמו. מה שמלמד על תיקון הגאוה בענוה. ואלו המביאים את פירות הביכורים הם בניו הבכורים של ה': "כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב). לכן בנ"י גם בניו הברוכים של ה'. יגעתי ומצאתי חיזוק לכך בתיבה ברוך אותיות בכור, בתיבה זו האות ריש (מתרגום ראש), האותיות כב (הן סך כל אותיות הקודש) וגם כו גימטריה הויה, המרמזים כי הבכור הוא הראש הגבוה מבין אחיו להיות מבורך בכל אותיות תורת ה'.
הפרשה נחתמת בפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ, אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים כט, ח). אונקלוס מתרגם את "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ" בתיבות "בְּדִיל דְּתַצְלְחוּן", המרמזים כי יש לשמור את הדת - דברי הברית של ה', בכדי להבדיל באמצעות השכל את הכשלון מן ההצלחה. על כך אומר רבי נחמן מברסלב: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל שיש לו בכל דבר להתקרב לה' יתברך" (לקוטי מוהר"ן, תורה א). אז, בע"ה, שנצליח להשכיל גם מהכשלון, ונזכה להיכנס לשנה החדשה מתוקנים מן הגאוה, ביושר ובענוה, אמן כן יהי רצון.
