בסוד הלשון - מלחמתו של איש ישראלי (יוסף בלו)
חודש אלול הוא חודש הסליחות שבו אנו מחשבים חשבון נפש, ומבקשים סליחה מה' על חטאים שהרחיקו אותנו ממנו, כי היצר הרע לעתים "ניצח" אותנו במהלך השנה במלחמה, שאנו יוצאים כנגדו. שמה של פרשת השבוע הוא "כי תצא", ובתיבה תצא התיבות: צא, אץ, את (רמז לסך כב אותיות-הקודש בהן הוגים). אלו מרמזים שיש לצאת לשדה ולהאיץ בשיח מתוק עם ה' וכביכול להכניע אותו כך שיהיה מחויב למלא את חסרוננו. למעשה זו עצת ההתבודדות שהזכיר רבי נחמן מברסלב, וזה לשונו: "כשבא לפרש שיחתו לפני השם יתברך ואינו יכול לפתוח פיו כלל, אף על פי כן הוא צריך להתחזק לבקש רחמים, שיסייעוהו מלמעלה ויאמצו את כוחו, שיהיה יכול לבקש רחמים. כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין נד): לעולם יבקש אדם רחמים שיהיה הכל מאמצין את כחו. ופרש רש"י שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים" (השתפכות הנפש, עד). רבנו מייעץ למי שלא מצליח לפתוח את פיו, לבקש סייעתא דשמיא, ואז מלאכי השרת יעמדו לרשותו לתת לו כח. וכח זה מה שלא יצא אל הפועל, לכן חכמה גימטריא כח אדם, המרמזים כי סיוע המלאכים הוא לתת מחשבה, אותיות בשמחה, המרגשת את לב האדם ומניעה אותו להתפלל בפועל.
הפרשה פותחת בפסוק: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא ,י -יא). אז מי היא אותה אשה השבויה והנחשקת, אשר מותרת ללוחם הישראלי לקחתה לאישה? רש"י מפרש: "כי תצא למלחמה - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר 'ושבית שביו', שהרי כבר נאמר (לעיל כ, טז) 'לא תחייה כל נשמה'. ולקחת לך לאשה - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו (פסוק טו)... וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה". כלומר, רש"י מוכיח שהתורה מדברת שהאשה השבויה נמשלה ליצר הר"ע, ראשי תיבות: הרצון עצמי, להתענג מתאוות הגוף אשר אחריתו לפוג תוקפו. וכמו כן פגם גימטריא גואל ג(ו)ף, המרמזים כי על הלוחם הישראלי לגאול עצמו מפגם התאווה כמו האכילה, השתייה והשינה. אבל יחד עם זאת, ה' מתיר לאיש הישראלי את הניסיון המאפשר להחמיץ את התכלית, בבחירה ברע ולא בה' הטוב והמיטיב. ועל תכלית האדם המתוקן כותב הרמח"ל: "מה שהורונו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו" (מסילת ישרים). הבורא הרי יודע, שהיצר הרע שהוא הרצון לקבל של הנבראים לא ניתן לבטול על ידם, וגם כותב בעל הסולם שהרצון לקבל הוא חומר הבריאה כולה. לכן, לטובת הנברא, הבורא אינו אוסר על האיש הישראלי אפילו לקחת ולשאת את היצר הרע לעצמו, משום שכך גדל הרצון לקבל בעל מנת לקבל לעצמו, וככל שההשתוקקות לדבר גדלה, בעת מילוי החסרון, התענוג יהיה גדול יותר. כמו במשל של "הפרי והקליפה". התיבה קליפה היא אותיות קל יפה, כי הטבע הוא שמי שעומד לפני דבר יפה, אזי קל לחשוק בו, ויצר הרע מושך ליהנות ממנו, גם אם ההנאה היא זמנית. לכן, הקליפה נמשלה לחיצוניות ולטומאה, ואילו הפרי נמשל לתוכן הפנימי והקדוש שגדל באדם. העניין הוא, שכאשר הפרי בשל, יש לקלף את הקליפה המיותרת על מנת ליהנות מהתוכן הנצחי. כלומר, יש לוותר על צורת הרצון לקבל, שבמקום שיהיה בעל מנת לקבל, להפוך אותו כך שהרצון יהיה רצון לקבל בעל מנת להשפיע. למעשה כך הנברא מידמה למידת ההשפעה של ה', ואז הם נמצאים קרובים זה לזה, ממש כמו זוג חברים אוהבים.
יגעתי ומצאתי כי בתיבה "למלחמה" הנ"ל, יש הצירוף מלל המח, המרמזים שיש למול את ערלת הלב ואטימותו כמו בברית המילה. כי באמצעות מלל ודבור ניתן להשיג את ההשתוקקות לדבקות בה', בצורה של המח, ראשי תיבות המצה חמץ, המרמזים שיש לבקש מה' רחמים. כי לעתים אנו כשה תועים בשדה דמיון מתעתע ומחמיצים להגיע אל הרועה הנאמן. אך לפחות אנו משתדלים לזכור באמצעות ידיעה של חכמה שכלית שה' הוא מחויב המציאות, ובזכות זה למצות את רצוננו ולדבוק באותו רועה. אך כאשר ה' נסתר מאתנו, וכביכול יש הרגש של ניתוק, חס ושלום, האמונה ברצון ה' להשיבנו אליו ברחמים היא הכלי להתמודד עם רגש של יאוש. כי יאוש זה אותיות שיאו של קרבת ה' אלינו, "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (משלי ג, יב). לכן דווקא אז, יש להתחזק בתקוה ולשוב אליו מחדש.
סוף הקשר בין האיש הישראלי לאישה השבויה הוא שהיא תהיה שנואה ובנם יהיה בן סורר ומורה, המרמזים כי סוף הקשר שלנו עם היצר הרע הוא לשנוא אותו. ומה טוב הוא הדבר להכיר את הרע, שהרי אי אפשר לתקן מה שאין בנו, וטוב להרגיש שוני מהיצר הרע ולהיבדל ממנו. הניסיון המאתגר הוא גם כאשר צריך להתמודד עם תולדת הקשר, "בן סורר ומורה", הנלחם כנגד היצר הטוב שבלבנו. אז מהי אופן מלחמת הלוחם הישראלי? יגעתי ומצאתי, כי סורר גימטריא סר ראה (ר"ת ראה אלול הגיע), מורה גימטריא ראה אדם וגם ראה לב אחד וגם ראה גאולה. אלו מרמזים כי הלוחם הישראלי עוסק בתשובה, כאשר הוא עורך חשבון נפש יומי, כמו בחודש אלול, ומבקש סליחה על חטא הגאוה שהוא שורש לכל המדות הרעות. אברך את כולנו, שנזכה ללמוד ולתקן את הגאוה בענוה המביאה לאחדות, ובע"ה גם יסורו כל הייסורים של הנפש ושל הגוף ונזכה לגאולה השלמה, אמן כן יהי רצון.
