"לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש" (יפעת אדלר)
"לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ." (תהילים כ"ז)
בחודש אלול אנחנו אומרים את מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי". במזמור זה מבקש דוד המלך "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש". לקב"ה אין גוף ואין דמות הגוף, אז מה המשמעות של "פני ה'"? מסביר בעל הסולם: "ומתחילה נבין מה הפירוש של הפנים של השי"ת, שהכתוב אומר עליו 'והסתרתי פני'. ותבין זה בדומה לאדם, בשעה שרואה הפנים של חברו מכירו תיכף, מה שאין כן ברואהו דרך אחוריו, כי אז אינו בטוח בהכרתו, ועלול להיות בספק אולי אחר הוא, ואינו חברו. וכן הדבר שלפנינו, כי הכול יודעים ומרגישים את השי"ת כי טוב הוא, ומדרך הטוב להיטיב, ולפיכך בשעה שהשי"ת הולך ומטיב עם בריותיו אשר ברא כמתנת ידו הרחבה, נבחן זה, שפניו ית' מגולות לבריותיו, כי אז הכול יודעים ומכירים אותו בהיותו מתנהג כראוי לשמו ית', כמו שנתבאר לעיל בדבר ההשגחה הגלויה, עש"ה." (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, מז)
ה' ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. כשאנחנו רואים את פני ה' אנחנו יודעים ומרגישים שה' הוא טוב ומיטיב, אנחנו יודעים ומרגישים שכל המצבים שעוברים עלינו הם אך ורק לטובתנו, שיש רק מחשבה אחת שמניעה את כל העולם כולו והיא מחשבתו של הקב"ה להיטיב לנבראיו. אך מה קורה בזמנים שבהם איננו רואים את פני ה'? אומר בעל הסולם שיש ארבע מדרגות בהשגת ההשגחה הא-לוהית. אנחנו נעים בין המדרגות האלו בזמנים שונים ובמצבים שונים שאנחנו נתקלים בהם במהלך חיינו. ההשגחה הא-לוהית כלל אינה משתנה, והיא תמיד מבחינת "הטוב והמיטיב". מה שמשתנה זה ההשגה שלנו לגביה.
המדרגה הראשונה היא של "הסתר בתוך הסתר". במדרגה זו אנחנו כלל לא רואים שהמאורע מגיע בהשגחה מדויקת מאת הקב"ה, אלא חושבים שאירע במקרה או בדרך הטבע.
במדרגה השנייה של "הסתר אחד" אנחנו כבר מזהים שהמאורע מגיע בהשגחה של ה', אבל חושבים שהייסורים שעוברים עלינו הם עונש שקיבלנו מאת ה'. כלומר, אנחנו רואים שיש השגחה, אבל מתקשים לזהות את ה"טוב ומיטיב" שבה. אנחנו לא רואים את פני ה' אלא את אחוריו.
כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו במצבים שבהם הוא מתקשה לראות את פני ה'. אבל אל לנו להתייאש מהדבר. להפך. אומר בעל הסולם:
"...ועל הזמן ההוא, אומר בן הא הא, לפום צערא אגרא [לפי הצער כך השכר] (אבות ספ"ה). שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה... הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד הבחירה בידי האדם אם לקיים רצונו ית' או ח"ו לעבור על רצונו, כי הצרות והמכאובים שמקבל, מביאים לו את הספק במציאות השגחתו ית' על בריותיו... ועל הזמן ההוא אומר הכתוב, 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה' וגו' (קהלת ט'), כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו המידה השלימה של טובו ית' בטרם שישתדל ויעשה כל מה שאך בידו ובכוחו לעשות, ולפום צערא אגרא. אמנם אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר כל מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה שלימה, שפירושה ש"שב" ומתדבק בהשי"ת בכל לב, נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה." (הקדמה לתלמוד עשר הספירות נג-נד)
ההסתרה מאפשרת לנו את הבחירה ואת היגיעה. ללא הסתרה היינו רואים את העונג העצום הטמון במצוות ובדבקות בה' ולא הייתה לנו בחירה אם להתקרב אליו או להתרחק ממנו. וכשאנחנו יגעים ומתאמצים להדבק בה' ולראות את פניו, אנחנו מקבלים רוח גבית וסיוע מאת ה' לחזור לשורשנו ולהגיע לתשובה שלמה, לגלות את פני ה' "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". ובחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ההסתרה קצת מתעמעמת. המלך בשדה. מחכה לנו שנבוא לבקש פניו.
