שני מוסרות - התענוג והמכאוב
"...כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית לבחור ביסורים או לדחות את העונג..."
(הרב יהודה ליב אשלג – מאמר החרות)
הבחירה חופשית נחשבת לאבן יסוד של האמונה היהודית, כי היא מעניקה לאדם יכולת להחליט בין טוב ורע ומאפשרת בניית קומתו המוסרית והרוחנית. התורה, שהיא ספר חוקים המבדיל בין אסור ומותר וספר מוסר המבחין בין טוב ורע, מחייב קיום בחירה ככתוב: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א). וכותב הרמב"ם: "פעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח עליו בהם ולא מביא אותו זולת עצמו" (שמונה פרקים). בלי בחירה חופשית אין לקיחת אחריות, אין תורת הגמול, אין הנהגת המשפט ואין למעשה משמעות של טוב ורע. בלשון הקבלה הבחירה קשורה למושג הצמצום, המקום הפנוי מנוכחות הא-לוהי, המאפשר עבודה של תיקון העולם מתוך רצון חופשי וקנית מדרגה על ידי עמל והשקעה.
בצד כל הנ"ל, מדייק רבנו בעל הסולם ומסביר שהבחירה של האדם אינה בלתי מוגבלת. יש בנו תכנות-על המגדיר "מגרש משחקים" שבו אנחנו פועלים, מבלי שום יכולת לצאת ממנו. ההגדרות של תחום הרצונות שלנו הן רדיפת הנאה ובריחה מהסבל. אין אדם שיבחר בסבל שלא יביא לו גם רווח או הנאה, וגם אין אדם שימנע מהנאה שלא כרוכה בסבל או בחסרון.
אם כך, במה כן מתבטאת הבחירה החופשית?
כל אחד יכול להגדיר ממה הוא רוצה ליהנות!
יש שייהנה מתענוגים גופנים, ויש שייהנה ממושכלות. אך בעיקר, יש שייהנה רק ממה שעושה לו טוב, ויש מי שיזכך את עצמו, ויגלה שההנאה הגדולה ביותר היא לעשות נחת רוח לזולתו.
