כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר נעשו עתה לחשובים ביותר
"כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר נעשו עתה לחשובים ביותר."
(הרב יהודה ליב אשלג – פרוש הסולם על הזוהר – פרשת וירא)
הרמב"ם מגדיר תהליך של "תשובה מעולה" כך: "זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש [מהעבירה] ולא עשה מפני התשובה". ומסביר הרמב"ם שאם אין בכוחו לבצע אותה עבירה מפאת גילו או מגבלה אחרת, אינו נחשב בעל "תשובה מעולה". כמו כן, אם אין שוב ברצונו לבצע אותה עבירה, גם אז אינו נחשב בעל תשובה מעולה!
במילים אחרות, גדולתו של בעל תשובה נמדדת על פי עצמת התשוקה לאותה עבירה שהוא מצליח לכבוש. למשל, מי בעל מדרגה גבוהה יותר: בעל תשובה שחש עדיין תאווה גדולה לדבר האיסור, או צדיק שלעולם לא חשק באותו איסור? ועל כן אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
וזה מה שכותב רבנו בעל הסולם בלשונו הקצרה: הכלי (הרצון לקבל של האדם) מגלה חסרונו כשהוא מכוּון רק לתועלת עצמו, ואז הוא יסוד העבירה והריחוק מה'.
אבל, אם אותו רצון נשאר בכל תוקפו ועוצמתו, אך הפעם נמצא בשליטה מלאה של האדם, אזי הופך להיות יסוד לקדושה.
וממשיך רבנו: "והזוכה להדבק בו יתברך, אין השם יתברך בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו כדאים וראוים לקבל בתוכם, שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים, שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי".
וכך נוכל להבין את אמירת הגמרא: "והאמר ריש לקיש: 'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות'".
