ובכל מקום שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי גם כן (יואל אופנהיימר)
"ובכל מקום שאתה מוצא העלמה תדע ששם הוא מקום הגילוי גם כן"
(הרב יהודה ליב אשלג – תלמוד עשר הספירות - חלק ו – הסתכלות פנימית)
השורש של המילה "עולם" הוא מלשון העלם. פירוש: התגלותו של העולם הגשמי לפנינו כרוכה במציאות של צמצומים ומחיצות המסתירים את האור הא-לוהי האין סופי. רבנו בעל הסולם נותן משל של אדם שרוצה להתבונן בשמש. אם ינסה זאת בעין בלתי מזויינת, לא רק שלא יוכל להבחין בשום פרט בשמש עצמה, אלא הוא גם עלול להינזק מהחשיפה לאורה. לכן יש צורך בשימוש ב"זכוכית מפוחמת", כלשונו, שמצד אחד מחשיכה מאוד את הראיה, אך מצד שני מאפשרת הסתכלות ישירה אל האור וגילוי פרטיה.
והנמשל: החושך והמחיצות הם אלה המאפשרים לחוש את הבורא.
המפגש הפרדוקסלי בין העלמה וגילוי מלווה אותנו בתחומים רבים. למשל, אדם שמתלבש גורם לשתי פעולות מנוגדות. מצד אחד, המלבוש מסתיר את גופו הערום של האדם מעין הזולת. אך מצד שני, הוא מאפשר לאדם לצאת החוצה ולהיחשף לחברה. בהשאלה אפשר להגיד שכל התופעות של העולם הזה הם לבושים על האור א- לוהי המתגלה דרכם. כך גם הגוף של האדם הוא לבוש על הנשמה ומסתיר אותה, אך בד ובד הנשמה מתגלה דרך לבושי הגוף ממש, במחשבה, דיבור ומעשה.
בעבודת ה' אנחנו רואים שבלי החושך וההסתר היו מתבטלים מיד הבחירה והאמונה. כי אם האדם היה חש את נוכחות ה' כדבר המתוק והרצוי ביותר בעולם, האם היה חושב לרגע לוותר על תענוג עילאי זה? ואם כל דרכי השגחתו יתברך היו פתוחים לפניו, האם היה זקוק לעבודת האמונה? אך יש להתבונן ולהבין שהאמונה עצמה היא פעולה נפשית של נתינה וויתור לזולת. היכולת לראות טוב מעבר לתופעות החיצוניות המבלבלות והמייאשות היא ברכה גדולה לאדם.
וגם בקניין החכמה נמצא העלם כמנוע למציאת הדעת. כי השלב הראשון של המאמץ לידיעה הוא הרגשת אי הידיעה.
ובהקשר של חג הפסח, הבא עלינו לטובה, גם כאן, מה שמאפשר את התגלותו ומעורבותו של ה' בהיסטוריה הן תחושות חוסר התקווה וההעלם שחשו בני ישראל בגלות המרה: "וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה". ולאחר מכן "וַוַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם", ואז מתגלה נוכחותו של מלך העולם לתושבי הארץ: "וַיֹּאמֶר עוֹד אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם, אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר".
אולי שפת הקודש מרמזת לנו את החיבור והקשר בין שני ההפכים הנ"ל, כי הגילוי מגיע מהגלות?
שנזכה לצאת כל אחד במהרה מההעלם לאור גדול, כן יהי רצון.
