אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק (יפעת אדלר)
משה רבנו מכין את בני ישראל לקראת כניסתם לארץ ישראל. לאחר השגחה גלויה וניסית במדבר עומדים בני ישראל להיכנס לארץ ולשקוע בחיי היומיום. לימודים, עבודה, פרנסה, משפחה, קניות, שיגרה. לפני הכניסה לחיי השגרה מזכיר משה רבנו לבני ישראל: "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבוֹ תִדְבָּק".
ציווי הדבקות בה' מופיע במקומות נוספים בתורה. בפרשת ראה כתוב: "אחרי ה' א-לוהיכם תלכו, ואותו תיראו, ובקולו תשמעו, ואותו תעבודו, ובו תדבקון", ובפרשת ניצבים כתוב: "לאהבה את ה' אלוקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו". מהי מצוות הדבקות בה'? ולמה היא חוזרת מספר פעמים? הרי בתורה אין אף אות מיותרת.
ידוע המעשה בנוכרי שרצה להתגייר וביקש מהלל הזקן "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". ואמר לו הלל "מה דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור [מה שעליך שנוא לחברך לא תעשה. והשאר צא ולמד]". רבי ישראל מקוז'ניץ מפרש את דברי הלל בספר "עבודת ישראל": "מה דעלך סני לחברך" - מה שמפריע להתחברותך אל הקב"ה, לדבקות בה', אותו לא תעשה. "ואידך פירושא זיל גמור" - כל תרי"ג המצוות סובבות על כלל זה. כל מצוות העשה מביאות לדביקות בה', וכל מצוות הלא תעשה הן עניינים שמרחיקים מהקב"ה, ועל כן אין לעשותן.
אומר בעל הסולם בשמעתי, מאמר "מהו שכר מצווה אליו ישתוקק האדם":
"'שכר מצווה – מצווה' (אבות ד,ב) - האדם צריך להשתוקק לזכות לשכר מצווה, שפירושו, שעל ידי קיום המצוות יזכה להיות דבוק במְצַוֶּה."
מסביר הרמב"ן שמצוות "ולדבקה בו" היא על התדירות והרציפות שיהודי יהיה דבוק תמיד בה'.
ואומר המהר"ל (נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ד) שאם הדביקות היא במקרה בלבד אינו נחשב דביקות כלל. ומשמעות הציווי שהאהבה והיראה יהיו תמידיים שמתוך כך יהודי דבוק תמיד בהשי"ת.
כלומר, עלינו להיות דבוקים בה' 24 שעות ביממה. לא רק בבית המדרש ובתפילה אלא גם בחיי היומיום. בעבודה, בלימודים, בבית וברחוב. ולא עוד אלא שהדבקות שלנו הקב"ה היא מטרת כל הבריאה:
אומר בעל הסולם במאמר "מתן תורה", ו: "והורונו לנו חז"ל על זה שלא נברא העולם אלא בשביל קיום התורה ומצוות: פירוש הדבר, כפי שביארוה לנו הראשונים ז"ל, כי כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה הוא להודיע את אלקותו לזולתו: כי דבר הודעת אלקותו הוא מגיע להנברא במדת שפעו הנעים ההולך ומתרבה אליו עד שיעור הרצוי. שבאלה מתרוממים השפלים בהכרה אמיתיות להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופי. 'עין לא ראתה א-לוהים זולתך' אשר מרוב גודלו ותפארתו של השלמות ההיא גם התורה והנבואה נשמרו לדבר אף מלה אחת מהפלגה הזו... ומתבטא השלמות הזו בדברי התורה והנבואה ודחז"ל, רק במלה הפשוטה "דביקות". והנה מתוך גלגולה של המלה ההיא בפיות ההמון כמעט שאבדה לה כל תוכן אולם אם תשהה את רעיונך על המלה הזאת כרגע קטנה, תישאר עומד ומשתומם על גובהה המפליאה, כי תצייר לך העניין הא-להי וחן ערכו של הנברא השפל, אז תוכל ערוך יחס הדביקות מזה לזה, ואז תבין, למה אנו משימים את המלה הזאת לתכלית לכל הבריאה הגדולה הזאת. היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו ע"י קיום התורה והמצוות לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'".
שנזכה לעלות מעלה מעלה ולדבוק בקב"ה.
