עמלק הוא ספק (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (שמות פרק יז פסוקים ז-ח)
(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: (ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:
פשט הפסוקים:
בני ישראל הגיעו למקום ללא מים ודרשו ממשה לבקש מה' לגרום לנס ולהוציא מים במדבר. משה מוכיח את בני ישראל על זה שהם "ניסו" את הקב"ה ושהעיזו לפקפק בהשגחתו. מיד לאחר מכן הותקפו בני ישראל על ידי עמלק.
האגדה על הפסוקים: (מדרש תנחומא פרשת יתרו)
אמר להן הקב"ה כך הרהרתם: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ", חייכם! [בחייכם] הריני מודיע לכם לכך: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק". רבי לוי אמר: למה הדבר דומה? לבן שהיה רוכב על כתף של אביו והיה רואה דבר של חפץ [שרצה] ואומר לו: קח לי, והוא לוקח לו פעם ראשונה, שניה, ושלישית. רואה אדם אחר אמר לו: ראית אבי? אמר לו אביו: אתה רכוב על כתפי! וכל מה שתבקש אני לוקח לך ואת אומר ראית אבי? השליכו מכתפו ובא הכלב ונשכו. כך היו ישראל כשיצאו ממצרים הקיפן בענני כבוד, בקשו לחם הוריד להם את המן, שנאמר:"וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ"(תהלים עח),
בקשו בשר נתן להם שלו שנאמר:"שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם" (תהלים קה), וכן הוא אומר ותאותם יביא להם, הוא נותן להם כל צרכיהם, והן אומרים היש ה' בקרבנו? אמר להן הקב"ה כך הרהרתם הרי הכלב נושך אתכם לכך ויבא עמלק.
נקודות למחשבה:
מה משמעותה של הסמיכות שבין הכפירה בהשגחה האלוקית ובין הופעת אויבי ישראל במציאות?
הסבר ראשון הוא שמלחמת עמלק היא עונש על כפיות הטובה הבלתי מובנת של בני ישראל. איך יתכן שבני ישראל שנהנים כל הזמן מטובו האין סופי של ה' מעיזים לכפור בהשגחתו ברגע של צער ומחסור? הקב"ה שולח את ה"כלב" (עמלק) כעונש על הכפירה וגם כהוכחה על מצבם העגום של בני ישראל ברגע שהשגחת הבורא מסתלקת.
הסבר עמוק יותר דורש הבנת תפקידו של עמלק בעולם ובהיסטוריה. "עמלק" בגימטרייא שווה "ספק". עמלק מטיל ספק בקיום הבורא, ובמיוחד בהשגחת הבורא בעולם. רמז לכך בלשון הפסוק (דברים כה) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ". "קרך" לשון מקרה: עמלק אינו מאמין בהנהגה אלוקית, ובטוח לא בשכר ועונש. עמלק מאמין בעולם הנתון בשליטת המקרה, הגורל. לכן כאשר המן הרשע (מזרע עמלק) מבקש להשמיד העם היהודי, הוא משאיר לגורל לקבוע את מועד ביצוע התוכנית: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם" (אסתר ט).
לעומת זאת, שליחותו של עם ישראל בעולם הינה להודיע שאין מקרה בעולם כלל, ושהכל תלוי בהשגחתו של הבורא. כשישראל אינו נאמן לתפקידו מתגברים בעולם כוחות הספק העמלקי, ואז באות כל הצרות לעם ישראל ולאנושות.
מה שנכון עבור כלל העולם נכון גם עבור כל אדם בפרטיות. ברגע שנכנס בנפש האדם הספק העמלקי (היש ה' בקרבי?...) נחשפים באדם כל ייסורי הנפש, הבלבולים והפחדים. המפתח לשמחה היא האמונה בבורא טוב ומטיב שכל השגחתו מכוונת לטובת האדם בסופו של דבר. גם אם דרכי השגחתו אינם מובנים לנו, זוהי כח האמונה, כמו שכתוב: " אין שמחה כהתרת הספקות".
