חוקי הטבע הם חוקי ההשגחה
"כי סוף סוף כולנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע, וכולנו מודים שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש אשר יענישהו הטבע, ואסור למי שהוא לרחם עליו. הרי שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו רק במוטיב, שלדעתם המוטיב הוא הכרחי, ולדעתי הוא מטרתי."
(מאמרי השלום)
חוקי הטבע מכתיבים סדר קבוע בין סיבה ומסובב, וללא חופש בחירה. למשל, אם נפיל לבנה ממגדל בגובה מאה מטר, חוק המשיכה מאפשר לנו לחשב במדויק תוך כמה זמן ובאיזו מהירות היא תגיע לארץ. ואם נפיל אפילו אלף לבנים, נוכל לבדוק שכל אחת "מצייתת" במדויק לחוק זה. חוקי היסוד של הפיזיקה כתובים בנוסחאות מתמטיות פשוטות. הוגים רבים כבר התפלאו על פשטות זו ועל העובדה שכל החוקים תלויים זה בזה, עד כדי שאם היו משנים ולו במעט את אחד הפרמטרים בחוק אחד, כל החוקים האחרים היו משתנים, ולא יכול היה היקום לעמוד על תילו. והדבר דומה לאדם המוצא שעון עדין ומדויק על הרצפה. וכשפותח אותו, רואה שכל חלקיו תוכננו בקפדנות ובחכמה רבה כדי לשרת את תפקידו הסופי, ואם גלגל אחד נתקע, כל השעון נעצר. וידועה המחלוקת בין אתאיסטים למאמינים. אלה אומרים שאחראים לסדר מופלא זה כוחות הטבע העיוורים, ואלה אומרים שהבורא הוא האומן הגדול והחכם, המסתתר מאחורי החוקים הפשוטים והמושלמים של הטבע. ויש גדולי עולם המסוגלים לגלות את הא-לוהות שבחוקי הטבע. וכך אמר אלברט איינשטיין: "הא-ל שלי מדבר אלי דרך חוקים". בהמשך הפסקה שלנו, כותב רבנו בדרך דומה: "וכדי שלא אצטרך מכאן ואילך להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו, טבע ומשגיח, אשר אין שום חילוק בקיום החוקים כמו שהוכחתי, ע"כ מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "א-להים", דהיינו, במספר פ"ו, ואז אוכל לקרות את חוקי א-להים בשם מצוות הטבע, או להיפך, כי היינו הך הם, ולא נאריך במלות על לא דבר".
יש כאן חידוש גדול. כי אם חוקי הטבע הם חוקי ההשגחה בכבודה ובעצמה, נראה שהלימוד והחקירה שלהם הם התבוננות בדרכי הבורא ממש! וניתן לראות מכך את הממד הקדוש שבלימוד זה... יתרה מזה, מכליל רבנו בתוך חוקי ההשגחה חוקים נוספים, השייכים לתחום העולם הרוחני, החברתי, הנפשי והרצוני. ועקרון אחד פרוש על כולם, והוא, שכל אימת שהאדם מציית לחוקי ההשגחה ירגיש הנאה, אך אם הוא מנסה לסטות מהם, יחוש ייסורים.
ונתחיל עם כמה דוגמאות. העיקרון הנ"ל מוסבר על ידי חוק רוחני הנקרא "חוק ענף ושורש". וכך כותב (במאמר מתן תורה): "אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע אשר כל ענף טבעו קרוב ושווה אל שורשו, וכל העניינים הנהוגים בשורש יתרצה בהם גם הענף שלו ויאהב אותם ויחמדם ויפיק תועלתו מהם. ולעומתם, כל העניינים שאינם נהוגים בשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם לא יוכל לסובלם וגם ניזוק מהם. וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור. ומכאן נפתח לנו פתח להבין מקור כללות התענוגים והייסורים הקבועים בעולמנו, כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל העניינים הכלולים בו ית' ..., יבושמו לנו וינעמו לנו, משום שטבענו קרוב לשורשינו ית'. וכל העניינים שאינם נוהגים בו ית' ..., יהיו אלה נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסובלם... ועל דרך זו, אנו אוהבים מאד את החכמה ואת הגבורה ואת העושר וכו', שהוא משום שכל אלה כלולים בו ית' שהוא שורשנו, וע"כ שונאים אנו מאד את היפוכם, כמו הסכלות והחולשה והעניות, משום שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, שזהו עושה את הרגשתנו מאוס ושנוא וגם גורם מכאובים לאין סבול".
במילים אחרות, סוד האושר הוא לסגל לעצמו תכונות א-לוהיות כגון נתינה, אהבה ללא תנאי, שליטה ושלמות. כי כל ניסיון ללכת נגד חוק שורש וענף ולהשתמש בתכונות הפוכות משורשנו, כגון חיסרון, גאווה, תלות, קבלה או אגואיזם יגרום לנו רק כאב וייסורים.
חוקי הטבע הם חוקי ההשגחה (חלק ב')
ראינו שהשגחת הבורא על הבריאה מתגלה על ידי חוקים וכללים הפרוסים על כל המציאות. חוק היסוד הוא "חוק שורש וענף" הקובע שככל שהנברא (הענף) מסגל לעצמו יותר תכונות הנמצאות בבורא (השורש שלו), כך יחוש יותר נעימות, וככל שתכונותיו יהיו שונות מהבורא, כך יחוש רע יותר. וכך כותב רבנו: "ומכאן נפתח לנו פתח להבין מקור כללות התענוגים והייסורים הקבועים בעולמנו". במילים אחרות, חוק יסוד זה יורגש אצלנו בחוש ממש, ללא כל צורך בהבנה או בהסברים שכליים. אני חש רע אם אני חולה, עני, מושפל, מובס, חסר בטחון... כי בשורש אין אף אחת מהתכונות האלו, הקשורות לחוסר שלמות וחסרון. כי הבורא הוא בעל השלמות המוחלטת והעדר כל חסרון, ולכן מוביל חוק זה לתחושה ברורה האם האדם עובד במסגרת החוק או מחוצה לו!
מכאן נבין חוק נוסף הקובע שכל יצור מתקדם ומתפתח בזכות שני כוחות הפוכים המובילים אותו ליעד הרצוי על ידי ההשגחה. "...שהאחד דוחף אותנו "שלא מדעתנו", כלומר בלי בחירתנו, וכח הזה הוא דוחף אותנו מאחורינו... והוא שגדרנו אותו בשם 'דרך יסורין' או 'דרך ארץ', ...וכח השני, דוחף אותנו 'מדעתנו' דהיינו מכח בחירתנו בעצמנו, וכח הזה מושך אותנו מלפנינו והוא שגדרנו אותו בשם 'דרך התורה והמצוות'... ואדרבה מתוך הנועם והעידון שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת לעשות נחת רוח אליו". כי השגחת הבורא היא מטרתית. רוצה לומר, קו הסיום של כל המציאות קבוע מראש והוא נקרא "גמר התיקון", והוא המאפשר את גילוי הטוב המוחלט של הבורא, ואין שום אפשרות שלא נגיע אליו כי הוא רצון ומחשבת הבורא, מעבר לכל זמן ודמיון. למדנו (בתע"ס חלק ב) "שמה שהוא רצון בעליון, נעשה כח וחיוב בתחתון". וזה סוד ההשגחה, שהיא בסה"כ מובילה את האדם למטרתו הסופית גם מרצונו (דרך תורה) וגם שלא מרצונו (דרך ייסורים). וכמו מול כל חוק, יש בידינו רק שתי אפשרויות: לציית או למרוד. במילים אחרות, הבחירה היחידה היא באיזו דרך נלך עד למטרה. דרך התורה קצרה ונעימה אך דורשת מאתנו לציית למצוות הבורא, ומנגד, דרך הייסורים והמכאובים פתוחה למי שמתנגד להיעזר בעצות הקב"ה. הדרך הזאת היא קשה וארוכה, אבל גם היא בטוחה כמו דרך התורה להביא אותנו בסוף לתיקון הרצוי, כי תמיד נשאף לצאת מהמכאוב ולהגיע לתענוג, או במילים אחרות לצאת מהחיסרון כדי להגיע לשלמות.
גם על האנושות כולה חל חוק ההתפתחות הזה. וכך כותב רבנו (במאמר השלום): "כי אם על פי המטרה הכללית, אשר כל מצב המקרב את האנושיות להמטרה נק' טוב, והמרחיקם מן המטרה נק' רע, ורק על ערך הזה נבנה 'חוק התפתחות' אשר הקלקול והרשעות המתהוה בהמצב נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב, באופן אשר זמן קיומו של כל מצב ומצב הוא רק זמן מסוים המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו בשיעור כזה שאין הציבור יכול עוד להימצא בו, אשר אז מוכרחים הציבור להתקבץ עליו ולהרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב לתיקונו של הדור ההוא, וכן זמן קיומו של מצב החדש נמשך ג"כ עד שניצוצי הרשעות שבו מתבכרות ונגמלות לשיעור כזה שאי אפשר לסובלו, אשר אז מוכרחים להורסו ולבנות מצב יותר נוח על מקומו."
הרווחנו מהלימוד שלנו שתי תובנות חדשות חשובות: ראשית, השגחת הבורא יוצאת לפועל דרך מכלול של חוקים בגשמיות וברוחניות. ומכאן מצטייר רעיון חדש של שכר ועונש נטול כל האנשה. כי אם מלך בשר ודם מעניש מתוך רגש של נקמה, או מרצון של שליטה, ברור שאצל הבורא גם העונש והייסורים שמביא לאדם הם רק מצד אהבתו אליו, ולמעשה האדם הוא זה שגוזר על עצמו את הגמול של בחירתו בין שתי הדרכים הנ"ל. שנית, אם חוקי הטבע הם ההשגחה, אז אפילו חוק פיזי כמו חוק המשיכה הוא חוק א-לוהי המחייב תנועת התפתחות מתמידה לעבר עתיד טוב ורצוי. כי חוק זה, כמו כל חוקי הפיזיקה האחרים, מאפשר קיום של העולם הזה, שהוא עולם התיקון.
