מועד ט'-ט"ו באב (יפעת אדלר)
תשעה באב נקרא במגילת איכה מועד, "קרא עלי מועד". כמו פסח וסוכות גם המועד של תשעה באב הוא מועד בן שבעה ימים שמתחיל בט' באב ומסתיים בט"ו באב. בתשעה באב היה חטא המרגלים. בני ישראל יצאו ממצרים ונגזר עליהם שלא ייכנסו לארץ ישראל. שורש הדבר מתחיל מכך שבעומק הם נשארו במצרים, ומשם מתחיל גם שורש התיקון והפיכת ט'-ט"ו באב למועד.
"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים. וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? וַיֹּאמֶר: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שמות ב', י"ג-י"ד). אומר רש"י: "ויירא משה" - דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין [אנשים המדברים לשון הרע], אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל". מכאן שהשורש של שנאת החינם הוא עוד במצרים.
פסח, סוכות ושבועות הם מועדים של יציאת מצריים שעדיין לא הביאה אותנו לא"י בשלמות. המועד של ט'-ט"ו באב מתחיל בחורבן, בפירוד, בכוח השנאה שבנפש, ומסתיים בט"ו באב, זמן של חיבור, אחדות, של כוח האהבה שבנפש. בט"ו באב בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. זוהי יציאה ממצרים, מקום המיצר והפירוד, לא"י, המקום שבו לא אמר איש צר לי המקום, מקום האחדות המוחלטת של מי שזכה להיכנס לא"י ולא יצא יותר לגלות.
מדוע כוח השנאה כל כך הרסני? כשאנחנו כועסים הכעס שלנו נובע מכך שהזולת מקטין את התענוג שלנו על ידי המעשים או הדיבור שלו, אבל השנאה נובעת מהסבל שעצם קיומו של הזולת גורם לנו, ואז גם התשובה והסליחה של הזולת אינם מקטינים אותה.
אז איך אנחנו יכולים להיפטר מהשנאה? איך אנחנו יכולים לעבור לאהבת חינם? אם נזכור שאמנם העולם הזה הוא עולם הפירוד, אבל בשורש כולנו אחד, אם נזכור שכל הנסיונות שבאים עלינו בעולם וכל המפגשים שלנו בעולם עם אנשים אחרים, בין אם זה מפגש לשבריר שנייה או לתקופת חיים ארוכה יותר, כל אלה נועדו כדי לסייע לנו לתקן את עצמנו, לסייע לנו לבנות כלים, לסייע לנו להפוך את הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע, אם נזכור שה' מסתתר בכל המציאות כולה, אם נשמע את דבר ה' במציאות כולה – אז נוכל להתחבר לנקודת האחדות שבבריאה וממילא גם השנאה תעלם מאליה.
בית שלישי ירד מהשמיים ויגלה ש"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". בית ראשון ושני חרבו בתוך החלום. מי שלא זכה לצאת ממצרים ולהיכנס לא"י נמצא באותה מדרגה של תרדמה גדולה שנפלה על אברהם אבינו כשראה את "גר יהיה זרעך בארץ לא להם". כשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן ויתגלה הבית השלישי, יתגלה שהבניין הראשון והבניין השני היו בחלום, ולכן גם החורבן שלהם התגלה בחלום. אבל הבית השלישי יתגלה שהוא היה בנוי מעיקרא, ומעיקרא לא היה בו מציאות שנקראת חלום.
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה" – בלשון הווה! מתגלה אצלו הבית שמעולם לא חרב. זה המועד ט'-ט"ו באב שמתגלה. מי שזוכה לצאת מהפירוד ונכנס לאחדות, מגלה אהבת חינם אמיתית, ובזה מתגלה שהבית מעיקרא לא חרב. וכאשר יתגלה מועד תשעה באב לעתיד לבוא זה לא יהיה מכאן ולהבא, אלא זה יהיה מועד למפרע. מכוח כך מאיר גם השנה, בימים הללו, אור של המועד השלם של בית המקדש שבנוי ועומד מעיקרא.
(על פי שיעור של הרב איתמר שוורץ)
