חֹדֶשׁ וחידוּש (יואל אופנהיימר)

הפסוק של הפרשה:  (שמות יב)

(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

פשט הפסוק:

המצווה הראשונה שה' מצווה את בני ישראל במצרים על ידי משה, היא הרשות והיכולת לקבע את סדר החודשים של השנה.

האגדה על  הפסוק:  (תלמוד בבלי סנהדרין מב  א)

ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא [כתוב כאן, בפסוק שלנו]: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" וכתיב התם [כתוב שם]:  "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ". (שמות טו)  תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא [לא] זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש - דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו [יגידו את הברכה] מעומד.

נקודות למחשבה:

מה הוא "הַחֹדֶש" המוזכר בפסוק שלנו? רש"י מציע לנו שני פרושים אפשריים: "על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי" . החודש שבו יצאו בני ישראל ממצרים, חודש ניסן, הוא החודש הראשון של השנה, וכל החודשים האחרים נקראים ביחס אליו: שני, שלישי וכו'... [שמות החודשים המוכרים לנו היום, הושרשו רק בזמן גלות בבל]. חודש ניסן הוא חודש בראשיתי בתולדות עם ישראל, כי חל בו האירוע המכונן של יציאת מצרים. לכן, בכל חג אנו אומרים המילים "זכר ליציאת מצרים". ניסן הוא נקודת מוצא וגם נקודת תכלית: "בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להגאל" (ראש השנה יא). ומנגד מציע רש"י הסבר נוסף: " הראהו [הראה למשה] לבנה [ירח] בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש". [אפשר להבין המילים "הַחֹדֶש הַזֶּה" במובן של "החידוּש הזה". מכאן לומדים שבית הדין יקבע את יום ראש החודש על פי שני עדים שראו את רגע הופעת חידוּש הירח לאחר היעלמותו]. מדוע משווה האגדה שלנו את תהליך קידוש החודש לקבלת פני השכינה האלוקית?
• לקביעת תאריך ראש החודש השלכה מיידית על מועד חגי ישראל. למשל, פסח יחול ביום החמישה עשר של החודש, אבל אם לא הגיעו עדים לבית הדין, החודש יוקדש רק למחרת, ולכן פסח יחול גם יום אחד מאוחר יותר! בפועל קיימות בתורה שתי מערכות של קידוש זמן. מערכת השבתות היא מערכת אלוקית, קבועה מששת ימי בריאת העולם, שאינה משתנה וחוזרת בתדירות קבועה. כל החגים אחרים (כולל ראש השנה ויום כיפור!) תלויים בהחלטה אנושית מבוססת ראיות. האדם המסוגל לקבוע את הימים הקדושים של העולם, נעשה שותף לבורא ונעמד מעל הזמן. לכן אומרים בשבת שחל בחג הברכה: "ברוך אתה ה' מקדש השבת ישראל והזמנים". [השבת מקודשת על ידי הקב"ה, אבל הוא נותן לישראל את הכוח לקדש את הזמנים האחרים].
• לאור וחושך משמעות רוחנית עמוקה. האור מסמל את כוחות הטוב, האלוקי, החיים והגאולה. החושך מסמל את הרוע, הגלות והמוות. על פי התפישה הקבלית, קיימים בעולם  קלקולים רבים הדורשים את תיקונם על ידי האדם. כשהאדם נכשל במשימתו, גובר החושך בעולם, אך כאשר הוא מצליח לתקן, מאפשר הוא לאור ה' להתפשט ולהשפיע  במציאות.  פעם בחודש שולט החושך לגמרי על הפני הירח ולאחר מכן, הולך וגודל האור. הופעת האור הראשון  על פני הירח מסמל תחילת גירוש החושך. נקודת מפנה זו נקראת "מולד", וכמו ילד חדש, היא המבטיחה תקווה לעולם טוב יותר בזכות מעשי האדם. רגע זה מאפשר לפּני השכינה להתגלות ולשמח את העולם.  רגע זה מבשר את גאולת עם ישראל והאנושות כולה.
 

הדפסה