חיפזון הגאולה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (שמות פרק יב פסוק יא)
וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה':
פשט הפסוק:
בני ישראל מצווים בליל יציאת מצרים להקריב שה בן שנה. את דמו יש לשים על משקוף הבית ואת בשרו יש לאכול צלוי בחבורה. יש לאוכלו בחיפזון, בדקות אחרונות לפני עזיבת מצרים.
האגדה על הפסוק: (שמות רבה פרשה יט)
כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון שנאמר: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתו" על שם כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אבל לעתיד לבוא:"כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה נב). למה הדבר דומה: לסוחר שנכנס לפונדק, בלילה עמד ונטל [לקח] כל אשר לו ויצא לדרכו. עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת [צורחת] ראו איש זה עמד בלילה ונטל כל אשר לי! אותו איש אמר: מי גרם לי לשמוע כך? אלא מפני שיצאתי בלילה. לפיכך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד. כך התקינו [הכינו] ישראל עצמן בלילה לצאת בהשכמה, עמדו המצרים אחר שהלכו להם ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו ... אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלו? חפזון שיצאתם בו! [בעת יציאת מצרים] מכאן ואילך: כי לא בחפזון תצאו! [בזמן הגאולה העתידית]...
נקודות למחשבה:
רש"י מסביר שפרוש חפזון "לשון בהלה ומהירות", עושים את הדברים מהר ובלחץ, ובשל כך עלולים לדלג על שלבים חשובים. לחפזון מתלווה בדרך כלל תחושה של החמצה, לעומת הצורה הנאותה לעשות דברים לפי הסדר ובאופן מחושב. החפזון נובע מחוסר זמן לבצע פעולות, כתוצאה משני מצבים: א) בזבוז זמן ודחית מטלות לרגע אחרון. ב) השפעה של נסיבות חיצוניות אשר אינם משאירות את הזמן הנחוץ לבצע את הפעולות הנדרשות.
חכמינו מצביעים על שני הכיוונים האלה בפרושם על החפזון של יציאת מצרים (תלמוד בבלי ברכות ט א): רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי חפזון - חפזון דמצרים [המצרים "נשברו" ממכת בכורות ולחצו את ישראל לצאת כמה שיותר מהר], ורבי עקיבא סבר: מאי חפזון - חפזון דישראל [בני ישראל חשו שכל שהייה נוספת במצרים עלולה להפיל אתם במדרגה החמישים של הטומאה ולחסל כל אפשרות של גאולה]. על כל פנים נתפסת יציאת מצרים כסוג של גאולה חפוזה, על-טבעית, בכוח הניסים של הבורא, שמדלגת על שלבים הרגילים. משם נובע גם שם החג: "פסח", מלשון לפסוח, לדלג על תחנות ותהליכים. בנוסף, גאולת מצרים היתה בלילה, כמעט בסתר.
לעומת זאת הגאולה העתידית מתרחשת בקצב איטי, קומה על קומה, ונמשלת ל"אילת השחר", ההבזק הראשון של אור הבוקר "...ראו איילת השחר, אמר ר' חייא כך היא גאולתן של ישראל... בתחלה היא מאירה קימעא [קצת], ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה" (ילקוט שמעוני). הנביא ישעיה מבטיח במדרש שלנו שהגאולה עתידית תגיע באור יום ולא בלילה. היא תהיה גלויה ונהירה לכל העולם. היא גם תופיע כסיכום של תיקון העולם על ידי האנושות בכל הדורות, בכל תחומי החיים, ועל פי כל השלבים.
