תשובת המשקל (יוסף בלו)
מתוך פנינה לשבת בלק תשע"ז
בשבת הקרובה נקרא את פרשת בלק, "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי" (במדבר כב, ב). רש"י מפרש: "אמר, אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם, לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך 'ויגר מואב'". כלומר, לנוכח ניצחון בני ישראל בראשות משה רבנו על האמורי ומלכיהם הגיבורים סיחון ועוג, אז אחזה יראה במואב, ולכן שתפו פעולה עם אויבם מדין ואף המליכו את הנסיך המדייני בלק בן צפור להיות מלך מואב. מצאתי צירופים כאשר מחברים התיבות מדין עם מואב והם מד"מ (ר"ת מחשבה, דבור, מעשה), אויב ן' (יום החמישים לספירת העומר). אלו מרמזים כי עמים אלו היו אויבים וניסו לפעול בכל רבדי המציאות במחשבה, דבור ומעשה כנגד עם ישראל ומשיחו. כי יום החמישים לספירת העומר הוא יום הולדתו והסתלקותו של משיח ה', דוד המלך ע"ה, שהיה צאצא של רות, הנסיכה המואביה שהתגיירה. אונקלוס מחזק זאת בתרגומו את התיבה "וַיַּרְא" (אותיות אורי) ב-"וַחֲזָא" ( אותיות אחזו גם ר"ת אז חס ושלום). והם מרמזים על חוכמתו של בלק, אשר חזה את העתיד אודות דוד המלך וגם אחזו יראה מאור הבורא הרוחני, אשר נלחם את מלחמות בנ"י. לכן חשש כי אז, חס ושלום, סופם לכליה. לכן בלק הבין שדרך המלחמה בבנ"י היא רק במימד הרוחני וקללות הן עזר רב. ואכן בעל הטורים מחזק בכותבו על השם בלק: "וירא בלק. בא ללוק דמן של ישראל. בן צפור. שעף עליהם כצפור לקללם". וכמו כן, מצאתי צירופים המודגשים לשמו בן צפור המרמזים: כי למרות שבלק ידע שהוא נברא: בן צור פיו של הבורא, אשר ברא הכל בדבור, רצה להצר את פי ה' בדבור. ומכאן למעשה גם להצר את צעדי בנ"י ואת פיו של משה רבינו, המהווה את צד הקדושה. לכן בלק בחר בבלעם מצד הטומאה, אשר מהווה משקל כנגד משה. וכך חשב שבלעם יקל עליו באמצעות קללותיו.
בלק מצווה את בלעם "קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה" (במדבר כב, יז). צירופי תיבות הפסוק מרמזים על בלק כמצווה: פתח פיך בלעם והשתמש בו לקלל את בנ"י בכל אותיות הקודש, מא' ועד ת', בכדי שהקב"ה והעם הזה בנ"י יהיו לי לנצח. בלעם ישב אז בפתורה, אותיות פה תורה, מה שמחזק את ענין הרצון של בלק ואמונתו בבלעם, שיכול להורות בהגוי פיו קללות וכך להוות משקל של טומאה כנגד פה התורה של משה רבנו, המורה את הלכות התורה הקדושה לבנ"י. גם יגעתי ומצאתי בתיבה משקל את התיבה משה חסר האות ה ואת התיבה בלק חסר האות ב. מצירוף האותיות יוצאת המילה ב"ה, ר"ת ברוך הוא, וזה עם ישראל. כמו שה' אומר לבלעם לפני שיצא לדרכו למואב: "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" עם ישראל.
כותב רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב: "ועל כן נקרא בלעם שרוצה לבלע ולהעלים ולהסתיר הכל... שבלעם הוא בקלפה כנגד כל התורה שנתנה על ידי משה רבנו. כי הב' כנגד הב' דבראשית ול' כנגד סוף התורה שמסיימת ב-ל'. והע' כנגד ע' [שבעים] פנים של התורה. והמ"ם כנגד מ"ם [ארבעים] יום שנתנה בהם התורה" (לקוטי הלכות, ארח חיים, ברכת השחר, הלכה ה). ומצאתי רמז, כי מ' גימטריא גואל. כלומר לבסוף, בלק לא קבל מבלעם את מבוקשו, לכן קבל עליו בכעסו. כי למרות שבלעם רצה ראשית לקלל ולבלע את התורה, שניתנה ביום ה-מ', יצא לבסוף מברך את בנ"י. כי ה' הוא גואלם. מבין הברכות שברך בלעם לאחרית הימים היא הברכה: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט). ומדוע לא יתחשב בגוים? מצאתי כי עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן זה אותיות עמל בדד כיש ן, המרמזים, שנולדנו לעמול בתורה ולהתבודד עם ה' בתפילה, ולבקש רחמים ממנו בכדי לזכות ממנו בכל היש, שזה מלוא ההנאה שרוצה ה' למלא אותנו לעתיד לבוא. כמו שהיה כשקבלנו את השפע, היא התורה, ביום ה-ן הוא יום החמישים לספירת העומר. ובעל הטורים כותב: לבדד ישכן בגימטריא בימי משיח. ומצאתי כי לבדד גימטריא גואל והצירוף לב דד, המרמזים כי בימי המשיח ישכן בינינו גואל עם ישראל, ויהפוך את מידת הדין למידת הרחמים, כמו שהדם האדום שבלב הופך לחלב הלבן של דדי האם, המזינה את התינוק באהבה וברחמים. בלעם ובלק היו ממש כעם העמלק הנלחם במצח נחושה בבנ"י ובבורא בעצמו למרות ההשגחה הנסית במדבר. בחיבור תיבות בלק ו-בלעם יוצא בעמלק, עליו כותב רבי נתן "וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום'. סופי תיבות עמלק בבחינת "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אבד" (לקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות סימני בהמה וחיה טהורה, הלכה ד). כלומר, בלעם מנבא את אובדן העמלק על ידי משיח ה' באחרית הימים, ויוצא מזה שהוא מנבא גם את אובדנו הרוחני שלו ושל בלק. אבל מתוך יצרו הרע לא נכנע ויעץ לבלק כי ה' שונא זימה. לכן שלח בלק את בנות מואב ומדיין לזנות עם ישראל, אשר החלו לעבוד עבודה זרה שלהם, עד שאפילו נשיא שבט שמעון זנה בפרהסיא עם בתו של בלק, ואז החלה מגיפה של בני שמעון עד שפנחס קנא לה': "וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח).
ובע"ה נזכה ללמוד מפנחס ולזכור כי מה שבא בצורה של קל וגם יפה זוהי בעצם הקליפה, ואז יש לקנא לה'. כי בעת מלחמות היצר יש בידינו הבחירה: לבחור בה' תמיד ולהדמות למדות ההשפעה שלו, "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז), אכי"ר.
