"הן עם כלביא יקום" (יפעת אדלר)
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף."
כתוב במדרש רבא פרשה כ': "'הן עם כלביא יקום' - אֵין אֻמָּה בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, הֲרֵי הֵן יְשֵׁנִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת וְעוֹמְדִין מִשְּׁנָתָן כַּאֲרָיוֹת וְחוֹטְפִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמַמְלִיכִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַעֲשִׂין כַּאֲרָיוֹת וּמַפְלִיגִין לְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לְמַשָֹּׂא וּמַתָּן... 'לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף', כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: 'ה' אֶחָד' נֶאֱכָלִין הַמְחַבְּלִין מִפָּנָיו וּמְלַחֲשִׁין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבוֹרְחִין, וְהוּא נִסְמָךְ בִּקְרִיאַת שְׁמַע מִשּׁוֹמְרֵי הַיּוֹם לְשׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁבָּא לִישֹׁן מַפְקִיד רוּחוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, ו): 'בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי'. וּכְשֶׁנִּנְעַר מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשּׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְשׁוֹמְרֵי הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל, ו): 'נַפְשִׁי לַה' מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר"'.
הקריאה "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד" פותחת את היום שלנו ומסיימת אותו, ומאפשרת לנו לחיות מתוך מודעות לחיבור שלנו אל ה'.
אומר האדמו"ר מסלונים זצ"ל בעל "נתיבות שלום":
"'הן עם כלביא יקום' - והנה פסוק זה מורה על גודל אהבתם של ישראל להקב"ה, שבשכבם ובקומם ממליכין להקב"ה וחוטפין קריאת שמע ומצוות מגודל אהבתם לה' יתברך. וכבר אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ה): מברכותיו של אותו רשע אנו למדין מה היה בלבו לקללם, ובכל ברכותיו של בלעם רואים את גודל האהבה בין הקב"ה וישראל... ומכאן אנו למדים שכול הקללות שהיה בלבו לקללם היו גם כן בעניין זה, שרצה לעשות פירוד בין הקב"ה וישראל... שכל הקיום של עם ישראל הוא הקשר שלהם עם הקב"ה ובזה זמם בלעם לעשות פירוד..."
איך אנחנו יכולים לשמור על הקשר עם ה' ולדבוק בו?
אומר בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר י"א: "...ועל ידי עסק המצוות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, והוא הזמן של התיקון.
וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין סוף ברוך הוא, עד שהן מסייעות לו להאדם, להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו, שבזה קונה האדם השוואת הצורה ליוצרו, כי קבלה על מנת להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה... ואז קונה דבקות גמורה בו ית', כי דבקות הרוחני אינה אלא השוואת הצורה (כמו שאמרו חז"ל ואיך אפשר להדבק בו אלא הדבק במידותיו ע"ש), שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה".
הקשר עם ה' מלווה אותנו במשך כל היום כולו. מהרגע שבו אנחנו פוקחים את העיניים ועד לכתנו לישון. הקשר עם ה' הוא מצפן שמלווה אותנו בכל רגע ורגע במשך היום. כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו מקרבים אותנו אל ה' או ח"ו מרחיקים אותנו ממנו. דבקות בה' אינה מוגבלת לבית המדרש או לשעת התפילה. דבקות בה' היא החיים עצמם. כשאנחנו מתכוונים בכל פעולה שלנו לעשות נחת רוח לבורא, כשאנחנו שואפים בכל רגע ורגע להשפיע לסובבים אותנו – בבית, במקום העבודה, ברחובות, בכבישים, עם ההורים שלנו, הילדים שלנו, בני הזוג שלנו, המנהלים שלנו, הכפופים לנו בעבודה, הלקוחות שלנו, השכנים שלנו וכל אדם שנקרה על דרכנו ברחוב – אז אנחנו מתקרבים לה' ודבקים בו.
