בסוד הלשון - פרשת חקת לאור חודש תמוז (יוסף בלו)

פרשת השבוע היא פרשת חקת ונקרא אותה בחודש תמוז, שהוא החודש הרביעי לספירה מחודש ניסן. בתיבה הרביעי יש צירוף בעירה, כי חודש תמוז הוא הראשון לחודשי הקיץ החמים. תמוז גימטריא תם אחד וגם תם אהבה, אונקלוס מתרגם את הפרה האדומה וה-"תְּמִימָה" בתיבה "שְׁלֶמְתָּא". לכן ניתן ללמוד שבחודש תמוז יש גילוי אור, של תום ושלמות האהבה של ה' האחד ומשה רבינו את בנ"י. משה רבינו היה כמת ממש על לימוד התורה כי מ' ימים ולילות, מ-ז' סיון ועד ל-י"ז בחודש תמוז לא אכל ולא שתה. ביום הארבעים קבלנו את התורה ושני לוחות העדות הראשונים, המעידים על אהבת ה' את בנ"י, וכמו כן קבלנו גם את התורה שבעל פה. חודש תמוז הוא ה-ד' מחודש ניסן. ובמילוי האות "דלת" נקבל "ד למד תו" ומצירופן מתקבלת המילה תלמוד - הספר שנכתב על המשנה שאותה ערך רבי יהודה הנשיא מחשש שלא תשכח התושב"ע מישראל. ומצאתי רמז כי אם נוסיף לשם הפרשה חוקת את התיבה מל נקבל את התיבה מחלוקת, כי מי שמל את לבו הער"ל, ר"ת למד רצון עצמי, יכול לתקן את מידת גאוותו. קרח לא תיקן זאת, ולכן חלק לא רק על משה ואהרון אלא גם על ה' עצמו.

פרשת חקת עוסקת ראשית במצוות ה' על פרה אדומה. אבל מדוע נכתב "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" (במדבר יט, ב)? רש"י מפרש: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה". יש לציין שמצווה זו ניתנה עוד לפני קבלת התורה, והבן איש חי דורש: "שיש מצוות שהן לישראל בבחינת 'חוק' בלא טעם... כי הוא החוק הרחוק ביותר מהשגת השכל האנושי... הרי לאותה פרה יש שני כוחות הופכיים: מצד  אחד מטהרת היא את הטמאים, ומצד השני מטמאת את הטהורים, וכאשר ישראל השכילו ללכת בדרך תמים, ולהאמין לדברי הקב"ה אף שלא הבינו כלל את סיבת העניין, זכו וקבלו את התורה". כלומר, מאחר שתכלית מצוות פרה אדומה היה בכדי להוכיח כי בנ"י ראויים לקבל את התורה, ואם לאו, הייתה אפשרות כי לא היו מקבלים ח"ו את התורה, לכן לא נכתב בפרשה "חוקת פרה אדומה" אלא "חוקת התורה". מצאתי רמז נוסף המחזק זאת, כי חקת הן אותיות קח ת(ו),ומאחר שהתורה היא בעצם תו אחד אשר הופרד על פי המסורה לפרשות, פסוקים ותיבות, זה הרמז מחזק שעלינו לקחת את התורה גם אם אנו לא מבינים טעמיה. רבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב מוסיף לרש"י: "שכל ישראל מאמינים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דבר ה' יתברך עם משה... ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטמאת המת... שעקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים, שהם סטרא דמותא, כי הם עקר זוהמת הנחש" (ליקוטי הלכות נפילה ד, יט). כלומר, מצוות פרה אדומה מטהרת את טומאת המת, ולמעשה את חטא אדם הראשון, כי לאחר שאכל מפרי עץ הדעת נגזרה מיתה בעולם. הסיבה היא שהנחש הערמומי המציא לאדם וחווה טעם המצווה שלא לאכול מפרי עץ הדעת ועל כן נענש. והשטן, הנחש, מחקרי אומות העולם והכופרים, עדיין ממשיכים בדרכן למנות תרי"ג מצוותינו, לחקור חקירות טעמי מצוות ולהמעיט מהן באין סיבה. אותן מתאר רבי נתן כסרחון טומאת המת. ומידה כנגד מידה אם אנו מקיימים את המצוות באמונה ובפשיטות מבלי לחקור טעמי מצוות אנו מתקנים את החטא, ומטומאת המת מטהרים עצמנו.

הפרשה ממשיכה לעסוק במי המריבה. זכותה של מרים היה באר המים, אשר נסתלקה לאחר שנשמתה נסתלקה, ואז העם רב עם משה שהביאם לגווע מצמא ולמות במדבר. ה' מצווה את משה ואהרון לדבר אל הסלע, אך משה מכה עם המטה בסלע פעמיים. רבי נחמן מברסלב אומר: "כִּי עִקַּר הַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם נַעֲשֶׂה ע"י הִסְתַּלְּקוּת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כִּי הַבֵּאוּר, הוּא תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹת וּמְרִיבוֹת" (לקוטי מוהר"ן כ'). ואסכם בלשוני, מרים היא כשואבת את מי הבאר לעם ישראל. הנמשל הוא שיש נשמה אשר סובלת ייסורים מרים, כשמה של מרים, כי ברצונה לשאוב באורי מי התורה. דברי הנשמה הם כגחלי אש וברצונה לבאר הקושיות למפרשי התורה, הם עם ישראל, וכך למנוע מחלוקת. מרים מתה במדבר צין מלשון צינון וקירור. כלומר, כשהדבור מצטנן ומתקרר, הנשמה מסתלקת עם באוריה "ואז נתעורר המריבה על הצדיקים". לכן משה היה צריך לדבר עם הסלע, הנמשל למקום רוחני הוא לב עליון, ולמשוך משם לנשמתו דיבורי אש ולבאר דברי תורה, וכך ליישב את המחלוקת, כשה' יוציא מים מן הסלע לבנ"י. אך משה טעה ולא דיבר אלא הכה מטהו בסלע, ואז נראה שהוא זה שהוציא את המים מאת ה' בזכות גאות צדיקותו ולא בזכות מתנת חינם שקיבל מה'. וכן "מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו ונסתלק קודם זמנו". כך היה גם גורלו של אהרון, ולא זכו להיכנס לארץ ישראל. אז בע"ה נשתדל לקיים שלא לדחוק את השעה. ולא בזכות מעשינו הטובים אלא בזכות הרצון הפשוט של ה'. נתחנן אליו, ואם ייתן לנו ה' - ייתן, ואם לאו - לאו. אמן כן יהי רצון.

הדפסה