וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (שמות פרק ו)
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
פשט הפסוק:
ה' מבקש ממשה לבשר לעם ישראל שגאולת מצרים הניסית הולכת ובאה.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיא עמוד א)
"שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (ירמיהו ג). אמר ריש לקיש: דברים ככתבן. אמר ליה רבי יוחנן: לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי [לא נוח להקב"ה להגיד שרק מעטים נגאלו], אלא, אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. (...) תניא, רב סימאי אומר: נאמר [בפסוק שלנו] "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" ונאמר "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ" (פסוק ח) , מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ. מה ביאתן לארץ - שנים מששים ריבוא, אף יציאתן ממצרים - שנים מששים ריבוא. אמר רבא: וכן לימות המשיח, שנאמר (הושע ב) "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
נקודות למחשבה:
ערב גאולת מצרים מתגלה הקב"ה למשה רבנו, ומזכיר את בריתו עם אברהם אבינו ואת הבטחתו לתת את ארץ ישראל לצאצאיו. הקשר בין הקב"ה לעמו נמשל במקומות רבים בתנ"ך לקשר שבין זוג אוהבים. ובשיר השירים אומרת הרעיה [כנסת ישראל] לדוד [הקב"ה] "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" והוא עונה לה: "כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת". לשון הפסוק שלנו מרמז על התפתחות הקשר בין עם ישראל לא-לוהיו בדומה ליחסים שבין איש לאישה. על בחירת עם ישראל והוצאתו מתחת עול העבדות נאמר "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", על משקל בחירת בת הזוג "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה" (דברים כב). מיסוּד ההדדיות של הברית [במעמד הר סיני] "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים" מזכיר את שלב האירוסים "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (שם), המפרסם ומקבע את המבנה הזוגי הפורמלי. ובסוף, מושג היעוד של הזוגיות, הייחוד בגשמיות ורוחניות [בכניסת העם לארץ ובהרחבה גם שלב הגאולה העתידית של ישראל והאנושות כולה], המקביל לזיווג הגופני והנשמתי מתבטא במילה "דעת": "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" אל מול "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד).
• גם אם הברית עם ה' נמשלת לקשר נישואים שלא יתנתק לעולם, היא אינה חלה על פרטים אלא על עם ישראל ככלל מעבר למקום ולזמן נתון. ובהקשר זה מתלבטים חז"ל באגדתנו על משמעות הפסוק של ירמיהו "אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה". לפי הגישה הראשונה, מדובר ביחס בין מיעוט זעום הזוכה לגאולה לבין הרוב הנשאר בגלות, אם מרצון ואם לאו. ועל הפסוק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג) מסביר רש"י "חמושים: אחד מחמִשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה". בכלל, נקרא עם ישראל במקומות רבים "שארית", כי הוא המיעוט שנשאר לאחר אלפי השנים של רדיפות ושל התבוללות בין העמים. והדור ששרד את השואה האיומה ונהיה שותף מרכזי להקמת מדינת ישראל נקרא "שארית הפליטה".
• הגישה השנייה מבליטה את המסר החיובי שבפסוק. בכוחו של אדם אחד [הצדיק], בזכות מעשיו הטובים ותפילותיו, להציל עיר שלמה. או על דרך הרד"ק על הפסוק של ירמיהו "אפילו יהודי אחד יהיה לבדו בעיר מערי הגוים משם אקחנו וכן אם יהיו אפילו שנים לבדם באומה אחת משם אקחם (ואומה נקראת משפחה)"
