בסוד הלשון - מחלוקת לשם שמיים ומחלוקת שלא לשם שמיים (יוסף בלו)
ועדיין עוד לא תם חודש סיון, אותיות נסוי, ובפרשה זו אנו עדים על נסיון של קרח "שהקנאה היתרה לשררה הוציאה אותו מן העולם שאין לך מידה מגונה ממדת הקנאה. כמו שאומר התנא בפרקי אבות: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם"(מעם לועז, קרח). כבודו של קרח נפגע כי היה ראש בית אב למשפחת הקהתי, אבל משה מינה במקומו את בן דודו אליצפן בן עוזיאל, שהיה האח הקטן מבין כל דודיו, להיות נשיא למשפחת הקהתי. לכן היתה זו מחלוקת שלא לשם שמיים, כי אז ביקש קרח לחלוק על המינויים של משה רבינו בחשד שלכאורה הוא בודה הכל מלבו.
מצאתי רמז כי אכן החשד הוא רק לכאורה אותיות לך אור ה'. ולמי האור? למשה, כי פניו קרנו לאחר שהוריד את לוחות הברית מהר סיני והוא ראש לכל העם ולראשי כל נשיאי שבטי ישראל בזכות זה שהוציאם ממצרים. רמז נוסף: בתבה קרח מסתתר הצרוף קח ר(יש), ומתרגום קח ראש, המלמד כי קרח רצה לקחת את המלכות של משה, אך מאחר שמשה כבר היה מלך, ביקש קרח להשיג לפחות את הכהונה בשבילו ובשביל כל שבט לוי. טענתו היא כי כולם ראויים לכהונה, כי "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' מדוע תתנשאו על קהל ה'" (במדבר טז,ג). כלומר, קרח ועדתו הסיתו את העם כי למשה ואהרון אין יתרון של קדושה עליהם לאחר שהשכין ה' את שכינתו במשכן. קרח מסביר שלא כבודו מניע אותו אלא אהבתו את ה', אך למעשה אהבה זו של קרח אינה של אש, אלא של קרח קפוא. בתבה קרח הצירופים חק קר, שהרי הלביש שקר בלבוש שכלי קר בטענה שהבורא הוא המלך היחידי של בנ"י, מה שיוצר מחלוקת על משה ואהרון שהם כופרים במלכות ה', מאחר שבכחם מתנשאים על בנ"י בשרירות ליבם. בצורה זו קרח למעשה גם הטיל ספק באמונת חכמים של העם בצדיק, כמו לאחר שעברו בנ"י את ים סוף "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"(שמות יד,לא).
על ענין המחלוקת כתבו חז"ל "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ"(מסכת אבות ה,יז). כלומר מחלוקת הלל ושמאי היתה לצורך ברור האמת, והם הוכיחו אהבה כי גם התחתנו ביניהם, לכן סופה של מחלוקת זו לא רק להתקיים אלא גם בתולדה. רבינו נחמן מברסלב כותב: "מחלקת שהוא לשם שמיים סופה להתקיים... היינו שבאמת היא אהבה... וזה סופה להתקיים, בחינת אהבה... וזה בחינת משה, כי משה הוא בחינת הדעת, שהוא בחינת מחלוקת לשם שמיים, ועל כן משה הוא ראשי-תיבות מ'חלוקת ש'מאי ה'לל, שהם בחינת מחלוקת לשם שמיים. ועל כן היה גאולת מצרים על ידי משה, כי עקר הגאולה על ידי הדעת כמו שכתוב (שמות טז) 'וידעתם כי ה' הוציא אתכם' (ויקרא כג), 'למען ידעו'" (לקוטי מוהר"ן חלק א נו, ח). כלומר מאחר שלמשה רבינו, נביא הנביאים, היה חבור ודעת עליון לה' יותר מכל בנ"י יכול היה לאהוב ולרחם עליהם כאשר לא הבינו את דרכיו, ולכן יכול היה לגאול, לחבר ולהשלים ביניהם לבין הבורא. מחלוקת שלא לשם שמיים נובעת מתוך תחרות של כבוד של אלו החולקים על הצדיק, וסופה לא להתקיים. לכן, נמצא במלה מחלוקת מצד אחד, את הצרוף לקח מות לו, כי אכן קרח לקח לו חלק במות עדתו - מחלוקת שלא לשם שמים. ומצד שני - מחלוקת לשם שמים, לקח לו תום ושלמות, כמו שמבקש ה', חי החיים, כי ישלימו אתו, באמצעות למוד תורתו ותורת משה עבדו, כמו שכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"(משלי ד, ב).
אותיות המחלוקת מרמזות, כי ניתן לתקן בתם ושלמות כשיש רצון בלב לתכלית למוד המח (ראשי תיבות: מצה חמץ) כיצד למצות את עצמנו למרות שלעתים יש החמצות. אך לאורם של לו הצדיקים בכל דור ודור, שיש לחפש ולבקש לפרש לנו הדרכים של התשובה בעת ריחוק מהבורא וק' ברכות שתקן דוד המלך משיח ה' בכל יום ויום, ניתן למחול לעצמנו ולזולת, ולקוות לטוב בעת מציאת נקודת הזכות בכל אחד ואחד מאתנו, אכי"ר.
