ערלת הלב (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (שמות ו)
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם:
פשט הפסוק:
לאחר שמשה בישר את גאולת מצרים לבני ישראל ונתקל בחוסר הקשבה, מצווה אותו ה' לפנות לפרעה לשחרר את בני ישראל. משה מטיל ספק בשליחות בשל קשיי הדיבור שלו.
האגדה על הפסוק: (מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן טז)
וכשאמר הקב"ה לאברהם: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז). התחיל תמה [התפלא אברהם], אמר: עד עכשיו אני תמים [שלם], אם אני מל אהיה חסר?! חמש ערלות הן: ארבע באדם ואחד באילן. ערלת האזן ככתוב: "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב" (ירמיה ו), ערלת הלב ככתוב: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י), ערלת לשון ככתוב: [בפסוק שלנו] "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", ערלת בשר ככתוב:"וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית יז). אם אמול אחד מאלו נמצאתי חסר מאברי! אמר לו הקב"ה: מה אתה סבור שאתה תמים שלם, אתה חסר מחמשה אברים! אמר לו הקב"ה עד שלא תמול היה שמך אברם א' אחד ב' שנים ר' מאתים מ' ארבעים הרי מאתים וארבעים ושלשה, ומנין אברים שבאדם רמ"ח [248] מול והיה תמים, כשמל אמר לו הקב"ה: לא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם הוסיף לו ה' חמשה מנין רמ"ח אברים לפיכך "וֶהְיֵה תָמִים".
נקודות למחשבה:
אנו רגילים לחשוב שהשלמות מושגת על ידי השלמת החיסרון. תפישה זו נכונה בתחומים רבים: העני משתדל להשיג פרנסה, האדם הרעב מחפש אוכל, הרווק חולם על חתונה, האישה העקרה מתפללת לילד, ועוד דוגמאות רבות ומגוונות. אמנם, השלמות היא מצב של איזון עדין של מילוי צרכים במידה נאותה ולא יותר. השלמות היא מושג איכותי יותר מכמותי. מעבר לנקודת האיזון, "כל המוסיף גורע" (סנהדרין כט). האר"י ז"ל מסביר כדוגמה: אם מוסיפים את האות ע' על המספר "שתי עשר" [י"ב בארמית] מקבלים המספר "עשתי עשר" [י"א בארמית]! באגדה שלנו לומדים שיש מצבים שהחיסרון נובע דווקא מדברים עודפים או מיותרים, ואז, השלמות מחייבת הסרה או זיכוך של הדבר המיותר. הדוגמה הבולטת של התוספת הלא רצויה, היא עורלת הבשר שאנו כורתים במצוות ברית המילה. הקב"ה מלמד את אברהם, שגוף האדם הנולד הוא בעל מום וחסרון שניתן להסיר! ובמובן יותר רחב, הטבע כולו אינו מושלם וראוי בלי פעולת האדם שבא לתקן אתו. ובלשון הקבלה, תפקידו של האדם בעולם הוא "לכרות קוצים מן הכרם". (עץ חיים)
• מעבר לערלת בשר קיימות באדם "ערלות" נוספות, רוחניות: ערלת האוזן, ערלת הלב וערלת השפתיים. רש"י מסביר על הפסוק שלנו מה הוא החוט המקשר בין כולן: "ערל שפתים - אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום". במילים אחרות, תוספת הערלה גורמת חוסר שלמות כי היא אוטמת, חוסמת את האברים או את הנשמה שלנו. ורש"י מסביר את "עֲרֵלָה אָזְנָם": "אטומה משמוע". כשמוח האדם תפוס על ידי ריבוי הגירויים והמחשבות הזרות, הוא אינו מסוגל לשמוע את הקול האחר (האדם השני או הקב"ה).
• ערלת הלב היא אטימות הרגש כלפי הסבל, אי הצדק, המצוקות. היא הנובעת מהדאגות האגואיסטיות, העיסוק הבלעדי במילוי הצרכים שלנו, הגאווה והיהירות. אם נמול ערלת לבנו נאפשר לטוב ולשפע לזרום מאתנו ואלינו.
