טובה הארץ מאוד מאוד (יפעת אדלר)
טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד
המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה וכל העם מתלוננים ובוכים. כלב ויהושע מנסים להציל את המצב, קורעים את בגדיהם ואומרים: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". מה פירוש "טובה הארץ מאוד מאוד"?
אומר האדמו"ר מסלונים זצ"ל בעל ה"נתיבות שלום": "אין הכוונה על טוב גשמי גרידא, אלא שטובה הארץ מאוד מאוד בעניינים רוחניים".
התכלית שלנו היא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו. אבל בעולם ההעלם וההסתר יש לנו קושי רב לדבוק בה', ויש הרבה מניעות ומכשולים שמסיטים אותנו מהדרך. נתן לנו הקב"ה כמה מתנות כדי לסייע לנו להגיע לתכליתנו, דברים המקרבים ומביאים אותנו לדבקות בה' יתברך, והם בעולם שנה ונפש. בעולם – ארץ ישראל, בשנה – שבת, ובנפש – התורה והמצוות.
עולם - ארץ ישראל:
אומר בעל הסולם בשמעתי, מאמר רל"ג, ארץ ישראל – מדריגת הדביקות:
"ריכוז העבודה צריך להיות על בחינת 'לדבקה בו'. ולזכות לזה צריכים את התורה והמצוות וכל השגת המדרגות העליונות. והוכחה לזה – שאנחנו רואים שכל הברכות שנאמרו לאברהם אבינו ע"ה, היו דווקא 'אל הארץ אשר אראך' (בראשית י"ב א'), שרק שם אמר לו 'ואעשך לגוי וכו' ואגדלה שמך' (שם ב'), וארץ ישראל נקראת 'ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד מראשית השנה ועד אחרית שנה' (דברים י"א י"ב)".
ה' אומר לאברם: "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך". מפרש הספורנו: "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" - אֶל הַמָּקום מֵהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ אותָהּ בְּמַרְאות אֱ-להִים, לְפִיכָךְ עָבַר בָּאָרֶץ וְלא נָטַע אָהֳלו עַד הַמָּקום שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו שָׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרו "וַיַּעֲבר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקום שְׁכֶם.. וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם, וַיּאמֶר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזּאת". הקב"ה משרה שכינתו רק בארץ ישראל. התגלות הנבואה לנביאים היא רק בארץ ישראל, וגם כל יהודי לפי ערכו רואה בארץ ישראל את התגלות השכינה.
וזהו פירוש "טובה הארץ מאוד מאוד" – "מאוד מאוד" מדגיש שאפשר להתעלות במדרגות העליונות ובמדרגת הנבואה אך ורק בארץ ישראל.
שנה – שבת:
השבת היא המפתח שלנו לעלייה רוחנית. השבת שולפת אותנו מעולם הפירוד וההעלם ומכניסה אותנו למציאות של חיבור עם הבורא ולדבקות בו (כמו שראינו בהרחבה בשבוע שעבר).
נפש – תורה:
התורה מסייעת לנו להידבק בבורא: "היוצא מדברינו, אשר תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו ע"י קיום התורה והמצות לילך מעלה מעלה הלוך ומתפתח עד שיזכו להדבק בבוראם יתברך ויתעלה" (בעל הסולם, מאמר מתן תורה, ו).
אם כך כל הלומד תורה בשבת בארץ ישראל מאחד את עולם-שנה-נפש המסוגלים לדבקות בה'. מתן תורה בהר סיני היה בשבת, ובכל שבת יש מעלה מיוחדת ללמוד בה תורה. "רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: 'לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה'" (תלמוד ירושלמי, שבת, טו, ג).
