הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (שמות א)
(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
פשט הפסוק:
לנוכח הריבוי המהיר של בני ישראל המאיים דמוגרפית וצבאית על מצריים, מציע פרעה לדכא עם ישראל בדרכים מתוחכמות.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד א)
[כתוב בפסוק שלנו] "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" – להם מיבעי ליה [להם – לבני ישראל - היה צריך להיות כתוב]! אמר רבי חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל [הקב"ה]! במה נדונם [באזה דרך נשמידם? אבל ה' יעניש אתנו מידה כנגד מידה] (...) אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ" (ישעיהו נד), והן אינן יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא.
נקודות למחשבה:
כבר בשחר ההיסטוריה של העם היהודי, ולפני גיבוש זהותו הרוחנית, מעורר קיומו שנאה וניכור. והדרך שפרעה מציע לעם המצרי להיאבק בישראל תשמש את שונאינו עד היום. שיטת "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" מתפרטת לשני מרכיבים עיקרים. הראשון הוא הדרגתיות הגזרות, ההולכות ומחמירות עם הזמן. בהתחלה גזרות כלכליות "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים" (פסוק יא), לאחר מכן עבודת כפייה "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (פסוק יד), ובסוף השמדה פיזית "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן" (פסוק טז). וחז"ל מפרשים את הפסוק "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" - בפה רך - תחילה באו אליהם בדברים מפייסים, ובסוף העבידו אתם באכזריות! המרכיב השני הוא עלילה ושקר: "וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". פרעה הוא "פה-רע", שאינו מהסס להוציא דיבה על העם היהודי בידיעה שהלשון הרע יתקבל ללא קשר אם הטענות מציאותיות ונכונות. אבל גם כאן הדברים נעשים בחכמה וערמה, והשקרים מותאמים לרוח של הדור על מנת תמיד להציג את עם ישראל כאויב מסוכן לחברה ולערכיה: במצרים עם ישראל הוא כוח צבאי מאיים, באירופה של מי הביניים הוא רוצח ישו, ברוסיה קומוניסטית הוא סמל הקפיטליזם ואויב המהפכה, בגרמניה הנצית הוא מזוהה עם הבולשביזם השנוא, ובדורנו מדינת ישראל נאשמת יותר מכל אומה אחרת בהפרת הערך עליון של החברה המערבית: זכויות האדם.
• תופעת שנאת ישראל, המלווה את עם ישראל אלפי שנים, חריגה מאוד ולא ניתנת להסבר בכלים היסטוריים רגילים. דרושה כאן גישה אמונית-רוחנית הנוגעת במהותו ותפקידו של עם ישראל. הקב"ה מגלה לעם ישראל "וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵ-ל" (ישעיהו מג). במילים אחרות, שליחותו של עם ישראל בעולם היא להעיד על קיומו של הבורא במציאות ובכך לאפשר לו להתגלות לאנושות כולה. ולכן, עבור גורמים השוללים את קיומו של הקב"ה, מלחמה בה' עוברת דרך המלחמה בעמו. ולכן מציינת הגדתנו שפרעה אינו אומר לעמו "הָבָה נִתְחַכְּמָה להם" אלא "לו", ומסבירה: "נתחכם למושיען של ישראל [הקב"ה]" .
• אותו כוח רוחני הפועל בעולם בדמות עם ישראל, נמצא בקרב כל אדם בדמות נשמתו האלוקית המושכת אותו לעשיית הטוב. מנגד עומדת "הנפש הבהמית", המושכת את האדם לצד התאבות החומריות. ואם היא רואה שהנשמה האלוקית - היצר הטוב – הולכת וגוברת עליה, מכריזה עליה מלחמה בפיתויים ורמאות "נִתְחַכְּמָה לוֹ", כדי למנוע ניצחון הטוב "פֶּן יִרְבֶּה", "וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" ויצליח להשתחרר לחופשי מהקליפות הארציות של החומר.
