וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (שמות פרק ב פסוק יא-יב)
(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: (יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
פשט הפסוק:
משה הצעיר יוצא לבקר את אחיו, העבדים העבריים. הוא נתקל למקום בו מצרי מכה יהודי ורוצה להציל אותו. לאחר שהוא מוודא שהוא לבד, הוא הורג את המצרי וטומן אותו בחול.
האגדה על הפסוקים: (ויקרא רבה פרשה לב)
"וירא כי אין איש": ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן [יש לנו שלש דעות על פסוק זה] א) ר' יהודה אומר ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה [סבל והשפלה ליהודי הוא בזיון להקב"ה – הצלת יהודי הוא קידוש השם] ויהרגהו. ב) ר' נחמיה אומר ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השם [פרט ממשה לא היה אדם שידע את השם האלוקי המפורש, שבכחו להרוג אם אמרים אתו] ויהרגהו. ורבנן אמרים ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, מיד "ויך את המצרי".
נקודות למחשבה:
על פי הפשט, נראה שמשה מסתכל מסביב כדי לוודא שאף אחד לא רואה אותו, ואז יכול הוא להרוג את המצרי ולהציל את היהודי. קריאה זאת בעייתית משתי בחינות:
• האם יתכן שמשה הצדיק יהסס להציל את היהודי מחשש לחייו?
• המילה "איש" בתורה מתארת בדרך כלל אדם גדול וחשוב. למשל, משה בעצמו מכונה כך על ידי העברי הרב עם חברו (בפסוק יד): וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ ובהמשך: גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם: (שמות יא ג).
לכן נראה יותר שמשה חיפש דווקא אדם בעל קומה, אמיץ וחכם. על פי המדרש חיפש משה את ה"איש" במימד המקום, בקרבתו: אולי ימצא "איש" המוכן להסתכן ולמסור את נפשו לקידוש השם כדי להציל את היהודי? או אולי ימצא בקרבתו "איש" בעל כוחות נסתרות היודע להשתמש בשם המפורש של ה' כדי להרוג את המצרי? אבל משה מחפש גם במימד הזמן, בעתיד לבוא. הוא בוחן ברוח הקודש אם עשוי לצאת בין צאצאי המצרי, "איש" ראוי שבזכותו יש להימנע מלפגוע בו. לאחר שמשה לא מוצא שום "איש" כאן ועכשיו ולא בדורות הבאים, הוא מחליט להרוג את המצרי בעצמו.
פרוש זה מסביר יפה את המשנה במסכת אבות: (פרק ב משנה ה) אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. במקום שאין אדם הראוי לשם "איש" מוטלת על כל אחד החובה להיות ה"איש" הזה! עקרון זה נכון בכל מצבי החיים, גם כשרואים נייר זרוק על הרצפה שאף אחד לא מרים, וגם כשהטלפון מצלצל ואף אחד לא עונה, עד למצבים שצריך להסתכן כדי להגן על עקרונות או על אנשים חלשים.
