סוד האחדות (הרב מנחם סוכות)
הגעתם של ישראל להר סיני לקראת קבלת התורה מתוארת בפסוק: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר.
רש"י מביא את דרשת חז"ל המבארים מדוע כאן שינתה התורה וכתבה "ויחן" ולא כהרגלה "ויחנו": ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד.
המדרש מוסיף שהאחדות הזו בעם הייתה תנאי הכרחי למתן התורה. רק לאחר שהגיעו העם לאותה אחדות אמר הקדוש ברוך הוא: הרי שעה שאני נותן תורה לְבָנָי.
מה היא אותה אחדות, במה היא מתבטאת ואיך מגיעים אליה?
אנחנו רגילים לעולם הטבע, עולם מלא בתהליכים. הצורה בה אנחנו רואים תהליכים, היא של שלבים שכל חשיבותם בהתקדמותם לעבר מטרה. בצורה זו אנחנו גם רואים מבנים, יש לכל דבר מטרה ואמצעי, עיקר וטפל. אבל בעולם האמת, בראיה העמוקה, הרוחנית, זה ממש לא כך. "פועל אמת, שפעולתו אמת", במושג המופשט והטהור של המילה אמת, דבר שאין בו שינוי, שלא מוגבל בזמן ובמקום. במהות הפנימית כל חלק וכל תהליך הם עצמם אין סופיים במהותם, הם ביטוי של אור האין סוף, של הבורא.
ה' יכול היה לברוא עולם שכל כולו תכליתיות ועיקר, התהליכים והמרכיבים השונים הם חלק מרצונו במהות הבריאה ולכן הם אינם טפלים כלל.
הגמרא במסכת שבת מביאה את ביאורו של רבי חמא ברבי חנינא לפסוק בשיר השירים "כתפוח בעצי היער". למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. אנחנו רגילים לראות בתפוח עיקר ובעלים אמצעי לקיום העץ. אנחנו תמיד נסווג את התפוח כמטרה ואת העלים כאמצעי, כדרך. באותה מידה אנחנו מגדירים את השמיעה כאמצעי להגיע לידיעה, שתוכל לכוון אותנו לעשיה. שוב, בראיה הזו, השמיעה חייבת להגיע לפני העשייה, לולא כן היא מיותרת.
בהגיע ישראל למתן תורה, הם למדו משהו חדש, סוד של מלאכי השרת. הם למדו את הסוד של האחדות בה לא משנה איזה חלק אתה במבנה או בתהליך, כל עצם בנוי מסך חלקיו ולכן אין הבדלי חשיבות בין המרכיבים השונים. הם הבינו שכל אות בתורה היא לא רק אמצעי להרכבת מילה, משפט ופיסקה, היא גם אינה רק דרך להעביר מידע. כל אות היא חלק מהותי שבהעדרו כל הספר אינו שלם, ספר תורה שחסרה בה אות, פסול.
הם הבינו את המשמעות של עם, כל אחד נותן את עצמו ובכך העם שלם, תפקידים שונים אינם סותרים או מתנגשים זה בזה, אדרבה, הם משלימים זה את זה. הם הרגישו שאם רק אחד יחסר, ואפילו יותר מכך, אם רק לאחד יחסר משהו ממהותו, העם לא יהיה שלם. בכדי לקבל את התורה היה צריך שכל אחד יהיה שלם, שכל החולים יתרפאו, שבעלי המומים יחזרו לשלמותם. הם מבינים כמה כל פרט מהווה חלק של הכלל.
בשבועות אנחנו קוראים את מגילת רות, נכון שמהסיפור הזה נולד המשיח, אבל לא את זה אנחנו קוראים. אנחנו מבינים שהסיפור קדוש לא רק בגלל התוצאה, שכל שלב בדרך הוא קדוש, הוא ראוי להתעמקות, הוא חלק מאותה השלימות.
(מבוסס על תורתו של השפת אמת)
