לראות בעיני השכל (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית מח)
(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:
פשט הפסוק:
ישראל (יעקב) מבקש לברך את שני בני יוסף לפני מותו אך אינו מזהה אותם.
האגדה על הפסוק: (מדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה - בראשית)
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה" [בפסוק שלנו], וכי לא היה מכירם? והרי כתוב "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ (...) לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (פסוק ח). אלא צפה יעקב וראה ירבעם הרשע יוצא מזרעו של אפרים, ובידו שני עגלי זהב וצועק ואומר: אלה אלקיך ישראל, [בפסוק המקורי (מלכים א יב) כתוב: "הִנֵּה אֱלֹקיךָ יִשְׂרָאֵל"] לפיכך אמר: "מִי אֵלֶּה?". אמר לו יוסף: "בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה" (פסוק ט), בכתובה ובקדושין. אמר לו יעקב אבינו: יודע אני שבניך הם בקדושה ובטהרה, אלא על אלה שראיתי אני מתבהל. (...)אמר לו יוסף: החטא שעתידין בני לעשות אתה רואה, והשירה שעתידין לומר על הים אין אתה רואה? כיון ששמע יעקב כן, אמר לו: "קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם" (פסוק ט)
נקודות למחשבה:
הפסוק שלנו תמוה מכמה סיבות. איך כתוב "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל" ומיד לאחר מכן כתוב: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (פסוק י)? ואפילו אם נניח שיעקב כן ראה בעיניו, מה פשר שאלתו: "מִי אֵלֶּה"? השכל הישר הולך עם אגדתנו הקובעת שיעקב בטוח הכיר את נכדיו! ומסביר רבנו בחיי: "ראיה זו בעין השכל היא, איננה בחוש העין, שהרי נאמר בו: ולא יכול לראות". במילים אחרות, יעקב עשה שימוש בחוש ראיה אחר, שכלי או רוחני, שאינו כפוף למגבלות העיניים. וקביעה זו מישרת את שתי הקושיות שהעלנו: הוא אכן "ראה" למרות שהיה עיוור ושאלתו על הנכדים לא הייתה מפאת בעיה של זיהוי הדמויות שלפניו, אלא בשל תהייה רוחנית מבוססת על קריאת העתיד : הכיצד יצאו מצדיקים אלה (אפרים ומנשה) רשעים כמו ירובעם.
-
כישרון מיוחד זה, של ראיה מסוף העולם עד סופו, שמורה לאנשים בודדים בכל הדורות. משה רבנו גם "ראה" לפני שהכה את המצרי: "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" (שמות ב יב). ורבינו בחיי מפרש במקום:"אין איש עתיד לעמוד ממנו שיתגייר" [בהסתכלות קדימה לא נמצא צאצא של אותו מצרי שיתגייר] . ובאותו עניין, נקרא אחד מגדולי החסידות, "החוזה מלובלין" (פולין מאה 18) כי למרות שאינו ראה בעיניו היה מסוגל לצפות אירועים מרחוק בזמן או במקום ולחדור לעֹמק נפשם של הסובבים אותו.
-
היכולת "לראות" את הדברים ללא עזרת העיניים תלויה במדרגת נפש האדם. חז"ל לִמדו: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב א), ורש"י מסביר במקום: "המבין מלבו מה שעתיד להיות קורות שעתידים לבא ונזהר מהן". באופן מפתיע החכמה אינה נמדדת על פי אוסף של ידיעות של האדם אלא על פי יכולתו לצפות את התפתחות העתידית של המציאות גם בשלביה ההתחלתיים ביותר. ועל הכתוב בספר קהלת: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁו" – שואל התלמוד הירושלמי: "וכי הכסיל [הטיפש] עיניו ברגליו הם? אלא עד שהחכם בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו" [כבר בראש (בתחילת) הדבר, מבין החכם את סופו]. ונוכל לפרש את אמירה זאת באופן נוסף: החכם לא משתמש בעיניו לקלוט ולנתח את העולם אלא בסכלו וחכמתו. ולכן הראש, מושב החשיבה הוא במקום העיניים של החכם. ואנו תפילה ונזכה למדריגה של ראיה מעל לעיניים "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט)
