וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית מז)
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם
פשט הפסוק:
יעקב, החש שסופו קרב, משביע את בנו היקר יוסף שלא יקבור אותו במצרים אלא יביא אותו לקבורה בארץ כנען.
האגדה על הפסוק: (מדרש אגדה בראשית פרק מז)
ולמה לא קרא לראובן או ליהודה [להשביע אתם], כי הם בניו: ראובן בכור, יהודה מלך, והניחן וקרא ליוסף? ולמה עשה כן? בשביל שהיה ספיקה בידו לעשות, לפיכך לא קרא אלא ליוסף שיכולת בידו לעשות [בפסוק שלנו] "וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת". ואמר יעקב ליוסף אם אתה עושה עמי היום חסד ואמת אף לאחר מיתתי עשה: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". לפי שצפה ברוח הקודש שעתידים מצרים ללקות בכנים [בעשר המכות] ויהיו מרחשות במטה שלו: דבר אחר: מפני מה לא ביקש להיקבר במצרים, מפני שלא יעשו אותו עבודה זרה, שכשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעים מן הנעבד [ה' נוקם בעובדי עבודה זרה ובאלילים שלהם], שנאמר: "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' (שמות יב)
נקודות למחשבה:
יעקב מבקש מיוסף שיעשה איתו "חֶסֶד וֶאֱמֶת". דרישה זו משלבת שתי תנועות מנוגדות: החסד מהצד של הנתינה הבלתי מוגבלת, לעומת האמת המסמלת את כוח הדין והמשפט שאינו חורג מהגבול הקבוע. המפרשים מסבירים שהדרישה של יעקב ליוסף כפולה: תבטיח לי לדאוג לקבורתי על פי דין של כיבוד אב (על צד האמת) אבל בנוסף, תקבור אותי בארץ כנען ולא במצרים (על צד החסד). באופן כללי ניתן לקבוע שהאיזון בין החסד והאמת מסמל את שביל הזהב – האמצעי – שעל האדם לצעוד. כל מעשה של חסד צריך להיות שקול מול הצרכים של אנשים אחרים או של גומל החסד בעצמו. למשל אסור לאדם לרושש את עצמו ואת משפחתו כדי לעזור לעניים. אבל יש חיוב לתת לפחות עשירית מכספנו לנזקקים. ולהיפך, אל לנו לנהוג רק על פי מידת הדין והחוק, אלא עלינו להוסיף חמלה ואהבה ולהפוך את לב האבן שבנו ללב של בשר.
• כשאנו עושים מעשה חסד עם אדם אחר אנו לעיתים קרובות חושבים על הרווח שנוכל לקבל בחזרה מאותו אדם. אנו יוצרים מחויבות אצל השני, שנדע לפרוע בזמן הצורך. זה העיקרון הידוע של "יד לוחצת יד". האם זה חסד אמיתי המבוסס על אהבת הזולת ללא רצון לקבל פרס? רש"י מבין את הביטוי "חֶסֶד וֶאֱמֶת" כחסד שעושים עם המת והוא "חסד של אמת". כי המצב היחיד שאין ציפייה לתגמול מהשני הוא החסד שעושים עם המת, כשדואגים לקבורתו או לטהרתו. אבל אנו צריכים לשאוף לנהוג ב"חסד של אמת" גם עם החי, ללא ציפייה לתמורה כלשהי, אלא רק לגרימת נחת רוח איש לרעהוּ.
• פן נוסף נוגע לתפישת המציאות שלנו. השכל אומר שככל שאנו מבינים ומשיגים דבר מסוים, כך עולה יכולתנו לדון אותו על צד האמת. ולהפך, ככל שמציאות מסוימת נסתרת מאתנו, כך עלינו לדון אותה בזהירות ובענווה. מפליא שאנו נוטים לדון אנשים אחרים לכף חובה – על צד הדין והאמת – למרות שכונותיהם נעלמים מאתנו. לעומת זאת, אנו מרבים לדון לכף זכות – על צד החסד – את האדם שאנו מכירים הכי טוב: עצמנו. דרושה עבודה מתמדת כדי להפוך את הקערה על פיה, ולדון את עצמנו במידת האמת ואת האחרים לצד החסד.
