הַעוֹד אָבִי חָי? (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית מה)
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:
פשט הפסוק:
יוסף, שליט מצרים, אינו יכול להתאפק יותר, ומגלה לאחיו את זהותו האמיתית. הוא מיד שואל אתם על שלום אביו יעקב. אך מרוב הפתעה ובושה האחים נשארים ללא תגובה.
האגדה על הפסוק: (מדרש שכל טוב בראשית פרק מה)
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי" [בפסוק שלנו]. בתחלה שאל שלום אביו: "וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ", אפילו על שלום אביו, למה: "כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". אמר רבי אליעזר בן עזריה: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. ומה יוסף שהוא בשר ודם, כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקב"ה מלך מלכי המלכים, שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו, על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו, שנאמר "אם תוכיח ה' מי יעמוד", וכתיב "כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי" (תהלים קמג).
נקודות למחשבה:
הסיפור המתוח של יחסי יוסף ואחיו מגיע לשיא בפסוק שלנו. שנים לאחר שמכרו את יוסף לעבד, חוזרים האחים בשנית למצרים. והפעם, הם מביאים אּתם את בנימין, הבן הקטן והאהוב על יעקב שבלב שבור ראה גם אותו עוזב את הבית. השליט המצרי שחשד בהם בריגול, מאשים עכשיו את בנימין בגניבה ומאיים לעצור אתו. ולפתע, מודיע השר הקשוח שהוא האח האבוד! מפתיעה לא פחות היא שאלתו הראשונה של יוסף: "הַעוֹד אָבִי חָי?". הרי, כשפגש אתם שאל:"הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי?". ואחיו ענו לו: "שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי". מה אכן פשר שאלה חוזרת זוֹ? ולמה הפעם משתמש יוסף בלשון "אבי" ולא "אביכם" או "אבינו"?
• האגדה שלנו מבינה את שאלת יוסף כתוכחה לאחים. הוא אינו שואל אם אביהם חי אלא שואל איך יתכן שהוא עוד חי, למרות הצער שהוא חש מאז שבניו גרמו לו להאמין שיוסף נהרג על ידי חיית טרף. ובמקום להאשים את אחיו ולבייש אותם על מה שעשו, יוסף שואל שאלה ניטרלית אבל עמוסת משמעות. ובכך מלמד אתנו יוסף את דרך התוכחה הנכונה, בעדינות, ברמיזה, ובעיקר באהבה. ואין אנו יודעים מה מבהיל יותר את האחים: ההבנה שחלומות הגדולה של יוסף מתגשמים לנגד עיניהם, או הצורך להתמודד עם הפשע הנורא שחטאו נגד יוסף ונגד אביהם.
• אבל אולי לדברי יוסף משמעות נוספת. פרשנים רבים שואלים איך יתכן שיוסף לא נתן סימן חיים במשך כל שנותיו במצרים, ובמיוחד מאז שעלה למשרה הרמה ביותר. תמוה מאוד שהוא לא ניסה בכך להקל על סבל אביו שהתאבל עליו מאז מכירתו. אולי חשב יוסף שיעקב שלח אותו לבד, לקראת האחים השונאים אותו, כי הוא כועס עליו ורוצה להעניש אותו? אולי פירש יוסף את הירידה לגלות מצרים כסימן של אובדן הקשר לעומת האהבה הגדולה שהייתה ביניהם בילדותו. אולי יוסף ראה את עצמו כילד מוחרם על יד אביו ולכן לא ניסה – או לא העיז, לחדש את הקשר ביוזמתו. ואז ניתן להבין את שאלתו בפן חדש: "הַעוֹד אָבִי חָי?" היא זעקה הבוקעת מלב שבור. ובבכי הגדול הזה מהול ניצוץ של תקווה של ילד קטן: אולי אבא עוד אוהב אותי, אולי אבא עדיין שלי, אולי הקשר שלנו עדיין חי? הכיסופים לאהבה הורית טהורה, פשוטה, בלתי מוגבלת ובלתי מסויגת נמצאת בלב כולנו גם שנים רבות לאחר שאנו מתבגרים והופכים בעצמנו להורים לילדים. ובמובן רחב יותר, ערגה זו מופנית כל חיינו גם לאבינו שבשמיים, שאת קרבתו אנו מחפשים ללא לאות עד שאנו חשים את אהבתו הגדולה אלינו.
