מידה כנגד מידה (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (בראשית פרק מב)
(כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ:
פשט הפסוק:
כשאחי יוסף מגלים שהוחזר להם הכסף שאתו שלמו ליוסף עבור קנית התבואה הם חשים פחד גדול.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א)
ותו אשכחיה [מצא] רבי יוחנן לינוקיה [בנו של] דריש לקיש דיתיב [יושב] ואמר "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט). יתיב [ישב] רבי יוחנן וקא מתמה; אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? [האם יש משהו כתוב בנ"ך שאינו רמוז בתורה?] - אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי? [ענה לו: האם באמת הדברים לא רמוזים?] והכתיב [הרי כתוב] [בפסוק שלנו] "וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ".
נקודות למחשבה:
בני ישראל, צאצאיו של אברהם אבינו, הם מאמינים בני מאמינים. ועבור האיש המאמין אין למקרה מקום בהוויה הקיומית. לכל מאורע יש סיבה בעבר והשלכות אין סופיות בעתיד על פי תוכנית השגחת הבורא, שמטרתה הסופית היא להיטיב לנבראים. קיים היזון חוזר מתמיד אך מורכב בין מעשי האדם ובין התגובה הא-לוהית אליהם. לכן, כאשר קורים דברים רעים, מבקש המאמין לתת להם משמעות ערכית. מאז מכירת יוסף עמוסים אחיו תחת תחושת אשמה כבדה. ובתוך ליבם מקוננת הידיעה שהעונש הא-לוהי בא יבוא. לכן, כשיוסף דורש להשאיר אח שמעון במאסר ולהביא את בנימין הצעיר למצרים, מפרשים האחים את האסון החדש הזה כגמול על התנהגותם הפושעת כלפי יוסף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". וכשמוצאים האחים את כספם שהחזיר להם יוסף, במקום לשמוח הם נבהלים. לתגובה זו שני טעמים: ראשית, יוסף הפך אותם למקבלי מתנת חינם, ומחזיר אותם עם התבואה שבאו לקנות ועם הכסף לקניה. אדם מוסרי שונא ליהנות מדבר שלא קנה בעמלו ככתוב בגמרא (ברכות ח א): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהלים קכח) - "אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא. והסיבה השניה לתדהמת האחים היא הבנתם שדבר זה הוא גזירה "מידה כנגד מידה". לפני שנים ביקשו כסף על מכירתו של יוסף כעבד, והיום הם מקבלים כסף בעל כרחם כאשר שמעון שבוי בידי השליט הזר והמאיים.
• אל לנו לחשוב שהקב"ה מנהיג את עלמו על דרך "מידה כנגד מידה" מתוך נקמנות ח"ו. הלא כתוב בספר תהילים "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו". ומה שנראה לנו כרע יתברר לעתיד לבוא לטובתנו. אלא, החטא של האדם מקלקל בנפשו ובעולמות העליונים, ומה שאנו קוראים "עונש" הוא תוצאה ישרה של התנהגתנו, תיקון מדוייק [מידה נגד מידה] על הקלקול, וגם הזדמנות לחזור בתשובה. ואמרו חז"ל (ברכות ה א): "אם רואה אדם שיסורים באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'' (איכה ג)".
• פתוחות לפנינו שתי דרכים להגיב על הדינים הקשים שקורים לנו. האחת היא לכעוס על הנהגתו של ההקב"ה, כמו בפסוק של ספר משלי שבאגדתנו: "וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ". השניה היא להצדיק את הדין, ולהשתדל לקבלו כהזדמנות לתיקון. לפיכך ניתן לפרש את שאלת האחים "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ?" על שני אופנים. האחד התרסה, והשני ניסיון של בירור סיבת הייסורים. מציע השל"ה הקדוש שהמילה "זֹּאת" בפסוק שלנו, המתארת את צרת האחים, מזכירה "זֹּאת" אחרת הקשורה לחטאם: "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (בראשית לז).
