וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית מא)
(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
פשט הפסוק:
שנתיים לאחר שיוסף פתר את חלומו של שר המשקים, חולם פרעה שהוא עומד על הנילוס.
האגדה על הפסוק: (בראשית רבה פרשת ויצא פרשה סט)
א"ר אבהו: משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו [הזבובים] מעליו. כך בתחלה "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו ..." (בראשית כח). כיון שנתגלה "עליו" הקב"ה ברחו מעליו, ר' חייא רבה ור' ינאי, חד אמר [דרשן אחד אומר]: עליו - על סולם, חד אמר: עליו - על יעקב. מאן דאמר [מי שאמר] עליו על הסולם ניחא, אלא לפי מי שאומר עליו על יעקב, מי מתקיים עליו? אמר רבי יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם ככתוב: "וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" [בפסוק שלנו], אבל הצדיקים א-להיהם מתקיים עליהם שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' א-להי אברהם.
נקודות למחשבה:
כבר הזכרנו שהשינה נשארה חידה מדעית. החוקרים עדיין מתלבטים אם מדובר בצורך פסיכולוגי או ביולוגי ממש. ריבוי התיאוריות הקיימות המנסות לפצח את סוד השפעת השינה על המוח מצביע על מבוכת המדע כלפי הנושא. ידועה גם חיוניותו של שלב החלום בשינה אך גם כאן טרם הוצג הסבר רפואי משביע רצון לתופעה. בהסתכלות רוחנית, התמונה ברורה הרבה יותר. האדם מורכב מגוף גשמי ונשמה אלוקית. בכל לילה נפרדת הנשמה מהגוף ועולה למרום, שם היא מקבלת הארה וכוחות חדשים לקראת יום המחרת. הגוף נשאר כקליפה נטולת חיות, ונופל לתפקוד מינימאלי הקרוב למיתה, כשחושי האדם נסתמים, ותחושת הזמן והמקום נעלמת. ועל זה אומרת הגמרא: "שינה - אחד מששים למיתה" (ברכות נז ב). מסיבה זו, מיועדת נטילת ידיים של הבוקר לטהר את הגוף מטומאת המוות שנדבקה בו במהלך הלילה. ולעומת זאת, הביטוי לפריחת הרובד הנשמתי שבנו הוא החלום, הפורח חופשי מכבלי התודעה ומאפשר לתת דרור לרצונות ותשוקות. וכמו שנקודת החוֹלָם נמצאת מעל האות, כך מרחף החלוֹם מעל המודעות.
• בשל ביטול הגופניות בשינה, מהווה החלום הדרך השכיחה ביותר להתגלות הקב"ה לבני אדם. אך התגלות זו תלבש צורות שונות על פי מדרגת האדם החולם. עבור הצדיקים היא תהיה נבואה או הבטחה (כמו אצל יעקב: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח)). עבור רשעים היא תהיה אזהרה המורה (כמו אצל לבן: "וַיָּבֹא אֱלֹקים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע").
• אבל לרוב, החלום הוא פשוט משאלת לב הקשורה למחשבות ולרצונות האדם, על פי לשון הגמרא: "אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ברכות נה ב). אגדתנו ממחישה שהחלום גם משקף את המקום שהאדם מקצה לאלוקי בחייו. עבור פרעה האלוקות [נהר הנילוס] היא אמצעי על מנת לשלוט על העם המצרי, בניגוד להנחית חז"ל על דברי תורה: "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם" (אבות ד). ולכן נמצאת האלוקות מתחת לדמות המלך בחלומו. מנגד, אצל יעקב נמצא הקב"ה גבוה רחוק מעליו, כי "האבות הם מרכבה לשכינה". למרות שהמרכבה רק משמשת מעמד לרגלי למלך, היא מאפשרת לו להגיע לכל מקום במלכותו ולהראות גדולתו וחשיבותו לעיני כל. כך גם עובד ה' באמת: אפסי כלפי הבורא אך שותף מלא לגילויו בעולם.
