לא יַעֲקב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (בראשית פרק לב)
(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
פשט הפסוק:
בתום מאבקו עם יעקב, מבשר לו המלאך ששמו ישתנה לישראל.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת חולין דף צב עמוד א)
"וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ" (הושע י"ב), איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים" [בפסוק שלנו], הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך; בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי" (פסוק כז) , הוי אומר: מלאך בכה ליעקב. כי שרית [עם אלהים ועם אנשים], אמר רבה: רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו - ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, מכאן רמז לו גלות.
נקודות למחשבה:
השם יעקב בא ומזכיר את תהליך הלידה של האחים התאומים בה מקופלת מערכת היחסיהם העתידית בינהם: "וְיָדוֹ [של יעקב] אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כה). מרגע זה, יעקב הוא השני, הצעיר, החלש, שידו משגת רק את קומת העקב - החלק התחתון ביותר של הגוף - של אחיו הבכור. כל הישגיו של יעקב מול עשו הם בדרך עקלקלה ועקומה. לעומת זאת, נצחונו של יעקב במאבק שלו עם המלאך מהווה נקודת מפנה. הוא עולה למדרגה של "שר", גיבור ושליט, ולכן זוכה בשם החדש "ישראל". רש"י מסביר במקום: "לא יעקב – לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים". יתרה מזאת, שינוי השם מאפיין את המעבר מהמימד הפרטי אל המימד הלאומי, מקומת הקטנות לקומת הגדלות. כינוי חדש זה יעבור לצאצאיו וזה יהיה שמו של עם ה'. אם נתבונן במהות השם "ישראל" נוכל להבין טוב יותר את מקומו וייעודו של העם היהודי.
• תפקידו הראשון של עם ישראל הוא להעיד בפני העולם על קיום הבורא ועל התגלותו. אומר הנביא: "ְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵ-ל" (ישעיהו מג). ה"כלי יקר" [פולין מאה 16] מסביר את מקור השם "ישראל": "לשון "ישר א-ל" כי ישר הוא לשון ראייה, מלשון "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (במדבר כד), והודה לו בזה כי יעקב רואה פני א-ל ולא עלתה בידו [של המלאך] לסמא אותו [לסתום עיניו] במציאות הא-ל יתברך". ונאמר על מעמד קריאת ים סוף: "שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (מכילתא דרבי ישמעאל), כאשר הנביא יחזקיאל מעיד על עצמו : "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱ-לֹהִים". במילים אחרות, לעם ישראל היכולת לראות באירועים הקטנים של החיים כמו במהלכים הגדולים של ההיסטוריה, את ידו המכוונת של הקב"ה.
• יתרה מזאת, עַם ישראל מעיד שהבורא מנהיג את עולמו בצדק וביושר. זהו הסבר נוסף לשם ישראל: ישר א-ל. ובתהילים כתוב: "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ". הטוב האמיתי שהאדם צריך לחפש בחייו הוא הרגשה מתמדת של טובת הבורא כלפיו וכלפי כל העולם. מסביר הרב יהודה אשלג זצ"ל שכל יסורי האדם, תחושת הבדידות והסתר הפנים, באים מזה שאינו מבין ומוקיר בטובו של הבורא. אבל איך ניתן לחוש זאת, בתוך הבלבול וערבוב הרע שבכל דבר בעולם? עונה התורה "הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ" (דברים ו). על מנת לראות את הטוב והיושר של הקב"ה, יש לנהוג באותם המידות בעצמנו. שואל דוד המלך: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" (תהלים לד) , ועונה: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע"! רק מי שרואה רק את הטוב שבאדם יוכל לראות רק טוב במעשי הקב"ה, ואז זוכים במדרגת ישראל הגבוהה ביותר : ישר כמו א-ל.
