וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה; (בראשית לב)
(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: (כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
פשט הפסוקים:
בדרכו חזרה לארץ ישראל מבית לבן, על יעקב לצלוח את נחל יבוק. לאחר שכל משפחתו עברה לצד השני, הוא נשאר לבד ונאלץ להיאבק אם אדם לא מוכר. המאבק נמשך כל הלילה אך יד יעקב על העליונה.
האגדה על הפסוקים: (פסיקתא זוטרתא בראשית פרק לב)
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" [בפסוק שלנו]: אחר שהעביר כל אשר לו, חזר לראות שמא שכח כלום, (...) "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ": שרוֹ של אדום [המלאך של עשו] היה. "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר": כלומר עד שיעלה שחר לישראל [שהוא] ישועת ישראל [גאולת ישראל], שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה', שנאמר: "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם" (שיר השירים ז). "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ": כלומר, לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום: "וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ": זה המילה. וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם. "וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ": אלו שנטמאו בידי השמד.
נקודות למחשבה:
"מעשי אבות סימן לבנים", ובמיוחד לגבי יעקב אבינו שקיבל מהקב"ה את השם "ישראל"! ואנחנו היהודים, נקראים על שמו: בני ישראל. המאבק של יעקב עם איש מסתורי, מסיבה לא ידועה, וסיומו האופטימי, מסמל את תפקידו המיוחד וגורלו יוצא הדופן של עם ישראל לדורותיו. אך בטרם שנפרש את הפסוקים בראיה היסטורית זו, עלינו לזכור שבעיני התורה, נבחר העם היהודי למלא שליחות בעולם, שעליו להכריז על אמונתו בא-ל אחד המנהיג את העולם ביושר ובאהבה. תקוותנו היא שלעתיד לבוא יכירו כל העמים ברעיון זה, ותתגשם הנבואה של זכריה: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". ועתה לפסוקים...
• "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ": במשימתו הקדושה נמצא עם ישראל לרוב לבד. על כך נקרא עם ישראל העם העברי, בדומה לאברהם העברי, עליו מאיר המדרש: "מהו העברי? שכל העולם כולו לעבר אחד והוא היה לעבר אחד" (פסיקתא רבתי). בדידוּת זו הגיעה לשיא איום בעת שואת יהודי אירופה, כאשר עמד העולם מנגד בזמן שמיליונים הושמדו.
• "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ": המאבק נגד שרו של עֵשָׂו מסמל את ההתנגדות האידיאולוגית שמעוררת נוכחותו של עם ישראל בעולם. עמים ואנשים המתכחשים לרעיון ההנהגה האלוקית נמצאים בעימות קשה עִם עם ישראל, המעיד על קיום הבורא. מלחמתם בישראל היא מלחמתם בה'. עמלק, צאצא של עֵשָׂו, הוא האויב הנצחי של ישראל. ועליו נאמר: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז).
• "עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר": המאבק של ישראל נגד כוחות השנאה ימשך כל זמן החושך של העולם (הזמן שהעולם אינו מתוקן באמונה בא-ל אחד). אבל בזמן הגאולה - כאשר ידיעת ה' תתפשט לכל כאור היום - יסתיים המאבק של העם באויביו. זו תהיה תקופת השלום המקוּוה, הגשמת יעוד העם היהודי והאנושות כולה, ככתוב: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". (ישעיהו ב)
