הַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית לז)
(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:
פשט הפסוק:
אחי יוסף זורקים אותו לבור ריק עד שיחליטו מה יהיה גורלו.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת שבת כב א)
ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב [מה הכוונת הכתוב] "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" [בפסוק שלנו]? ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים? - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
נקודות למחשבה:
במשך שנים גדלה שנאתם של האחים אל יוסף על רקע תחושת הקנאה והקיפוח. לא רק שאבא יעקב מעדיף את יוסף בליבו, אך הוא גם נותן לאהבתו ביטוי מוחשי: כותונת פסים מיוחדת. לא רק שליוסף מעמד מיוחד במשפחה, הוא עוד מוסיף לעלבונם של אחיו, ומספר להם חלומות של גדולה עתידית שבהם הוא שולט עליהם ועל ההורים גם יחד! ולכן כשיוסף נמצא לראשונה רחוק מהבית בידי אחיו, תחושת הזעם מובילה אותם לתוכניות של רצח והעלמת ראיות: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" (פסוק כ). ראובן מבקש להניע אותם מרעיון הרצח אבל משתמש בתוכנית השלכה לבור להצלת יוסף דווקא: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (פסוק כב). ושוב נשאלת השאלה, למה טרחה התורה – בשיא ההתחרשות הדרמטית זו – לתאר לנו את צורת הבור? ובנוסף, מה מוסיפים המילים "אֵין בּוֹ מָיִם" אם אנו כבר יודעים שהבור ריק?
• התפקיד המצוי של בור הוא לאגור מי גשם. אגדתנו באה להסביר לנו שהבור של יוסף היה רק ריק ממים, אך לא מדברים אחרים... ומסביר רבנו בחיי את הקושי הלשוני של הפסוק: "והוצרכו החכמים לומר כן [שהיה בו נחשים ועקרבים] מפני שיש בכתוב שני מעוטין: והבור ריק, מעוט אחד, אין בו מים, מעוט שני. ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ובא לרבות דבר המזיקים והוא נחשים ועקרבים". במילים אחרות, מבקשת התורה ללמד אותנו שעור חשוב: לא קיים מושג של ריקנות מוחלטת. חלל פנוי תמיד מתמלא במשהו, בדרך כלל פחות רצוי מהתכולה המקורית שלו. לאמירה "הטבע שונאת ווקום" דוגמאות מתחומים רבים: גז או נוזל זורמים לכיוון האזור עם הלחץ הנמוך יותר, תאים נוטים להתרבות ולכסות את כל שטח המחיה, עשבים שוטים צומחים בין אבני הכותל, חבורות פושעים חוזרים ומשתלטים על השכונה ברגע שהמשטרה מצמצמת את נוכחותה...
• גם בנפשו של אדם, חוק זה בתוקף ביתר שאת. למשל, אין לנו יכולת לרוקן את מוחנו מכל מחשבה! תמיד תצוץ מחשבה חדשה גם אם לא נרצה בכך. ולכן, הדרך הבטוחה להסיר מחשבה רעה ממוחנו, היא להתרכז במחשבה אחרת. ולכן אמרו: "החש בראשו [הטרוד במחשבות] - יעסוק בתורה" (עירובין נד א). הבור מסמל את כוח הרצון הגולמי של הנפש, היכול להתמלא במים (תורה, מצוות, מחשבות ומעשים טובים). ה"בוּר" הריק מחוכמה דומה ל"בוֹר" הריק ממים. וכפי שנכנסים בבור הריק הנחשים והעקרבים, כך גם תופסים המחשבות הרעות או הבטלות, את מקומם של החכמה והתורה. רק המאמץ המתמיד ולחשוב, לדבר, ולפעול בקדושה, יכול למלא את הנשמה בשמחה , אושר ואור.
