סתימת הבארות (יואל אופנהיימר)
הפסוק שלנו: (בראשית פרק כו)
(טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר:
פשט הפסוק:
לאחר מות אברהם, מילאו הפלשתים בעפר את הבארות שהוא חפר.
האגדה על הפסוק: (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כה)
"וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם" (בראשית כה). אמר רבי סימון כל מקום שנאמר "ויהי אחרי מות" [חזר העולם לאחוריו. ויהי אחרי מות] אברהם מיד "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר" [בפסוק שלנו]. "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה': (יהושע א), פסק המן וענני כבוד והבאר. "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: (שופטים א), נתגרו בהם יתירות הארץ הכנעני שהותירו. "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם: (שמואל ב' א), ופלשתים נלחמים.
נקודות למחשבה:
ארץ ישראל חשופה כבר מימי קדם לסכנת הבצורת המביאה רעב ועוני, וכל אחד מהאבות נאלץ בתורו לעזוב את מקום מגוריו, ולחפש מקום עם מים ומזון זמינים. על רקע זה תמוה מעשה הפלישתים שסתמו את בארות אברהם, וגרמו לכך שאף אדם (כולל הם עצמם) לא יוכל להנות מהמים היקרים. במסגרת עימות בין עמים, מעיד מעשה מסוג זה על נחיתותם של הפלישתים. עם שמרגיש בעל הבית בארצו, איננו פוגע באוצרות הטבע שלו עצמו. פעולות מעין אלה מתאימות יותר למחבלים הנלחמים נגד השליט, או לצבא בנסיגה המנהל טקטיקה של "אדמה חרוכה".
• אמרו חז"ל (מדרש תנחומא): "נמשלה התורה למים שנאמר: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיה נה). העפר הוא סמל לרצונות הגשמיים והארציים של האדם. לכן ניתן להבין את הפסוק שלנו כמשל למאבק האידאולוגי של אומות העולם כנגד המהפכה האמונית שחילל אברהם. ומסביר רבנו בחיי: "כי הבארות הללו רמז לגֵרים שנתגיירו בימי אברהם, כי הם קלים לקבלת האמונה כמו הבארות שהם קלים לקבלת המים, ופתיחת הלב הסתום באמונה יכנה הכתוב חפירה, ולכך יאמר מצד הקנאה "סתמום פלשתים", כלומר סתמו את לבם והחזירום לסורם". במילים אחרות, מאבק הבארות הינו מאבק תרבותי על נשמת החברה וערכיה, בין התפיסה האמונית-דתית לבין התפיסה החילונית-אפיקורסית.
• מעשה הפלישתים מתחלק לשני שלבים: סתימת הבארות [מניעת נביעת מקור המים] ומילוי הבאר בעפר. שלב הסתימה הוא שלב של שלילת הטוב, ומילוי העפר הוא שלב של הגברת הרע. זוהי בחינת "סור מטוב ועשה רע", בהיפוך מההנהגה הרצויה של האדם "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד). כך בעצם נוהגים משטרים המנסים לדכא את רוח העם היהודי כדי להביא להתבוללותו בקרב תרבות הרוב, ראשית הם סוגרים מוסדות חינוך ומונעים פעילות דתית, ולאחר מכן "מחנכים" מחדש על ידי תעמולה אידיאולוגית אינטסיבית.
• כל יהודי המחפש את זהותו האמיתית ו"צמא למים" מחוייב ללכת בדכי יצחק אבינו: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו ... וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו" (פסוק יח). לשון "וַיָּשָׁב" מצביע על תהליך של תשובת האדם אל מקור המים החיים. מסע מתמיד זה מתחיל בהבנה שהעולם הפנימי שלנו מורכב מערכים ודעות שקיבלנו מסביבתנו, ושחלקם הם מבחינת "עפר" הממלא וסותם את לבנו. אם נדע לחפור ולברור את המרגליות מהעפר והחומריות הממלאת את נפשנו, נוכל לחשוף את מקור החיים והשמחה שבנו.
