וְהָאֱמֶת וְהַשָלוֹם אֱהָבוּ (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית כז)
(יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ:
פשט הפסוק:
יעקב מזדהה כעשו אחיו בפני אביו יצחק העיוור.
האגדה על הפסוק: (מדרש שכל טוב בראשית)
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" [בפסוק שלנו] ... ודאי אמר שהוא עשו, ומבוראו למד לשנות מפני דרכי שלום [לשקר עבור השלום], כמו שמצינו בשרה שאמרה [כשהמלאכים בשרו לאברהם על לידת יצחק] " אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן" (בראשית יב), ודבר הקודש אמר: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יג), [שגם הקב"ה לא ציטט במדויק את שרה מפני שלום הבית] וזה אבינו [יעקב] נתכוין לשם שמים לקנות הברכות ולהאכיל אביו במצות אמו:
נקודות למחשבה:
התנהגותו של יעקב בבואו לקבל ברכות מאביו - כאשר הוא מחליף בגדיו ומתדמה לעשו - מעלה שאלות רבות. אמנם, המשך הסיפור מעיד על כך שיצחק אינו מתחרט על כך, שהרי הוא אינו מבטל את ברכותיו ליעקב גם לאחר שנודעת לו זהותו האמיתית, ואומר: "וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". ובכל זאת, עדיין מנקרת בליבנו השאלה איך יכול צדיק זה לשקר לאביו? השאלה מתעצמת עוד כאשר זוכרים שמידתו הייחודית של יעקב היא מידת האמת, כפי שמכריז הנביא מיכה: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב".
• האמת היא ערך מקודש ביהדות, ועליה נאמר "חותמו של הקב"ה". האמת היא הנחת יסוד לכל מערכת יחסים בתוך חברה מתוקנת. לעומתה, השקר גורם לחוסר אמון, ריב ומלחמות. מעמדה של האמת כיסוד העולם בא לידי ביטוי על ידי חלוקת אותיותיה על פני כל הא"ב: א' היא האות הראשונה בא"ב, מ' האות אמצעית ות' האות הסופית. בנוסף, שלושת האותיות עומדות יציבות על שני רגליים. לעומתן, אותיות המילה "שקר" מתקבצות כולן בסוף הא"ב ועומדות באיזון רעוע על רגל אחת בלבד...
• למרות שעבור האמת שלהם, מוכנים אנשים להקריב רבות, ולפעמים אף למסור את נפשם, מציבה התורה גם גבולות לערך זה. לעומת האמת עומד לעיתים ערך השלום, שאינו נופל בחשיבותו, כפי שמסביר התלמוד הירושלמי: "אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום". ומה קורה כאשר אמירת האמת עלולה להרוס את השלום? אגדתנו מציעה ללמוד מהתנהגותו של הקב"ה עצמו, שכדי לשמור על השלום בין אברהם ושרה "שינה" ולא ציטט במדויק את אמירתה של שרה! ידועה גם דוגמתו של אהרון הכהן: "כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים, היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו: ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך, והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו. ומתוך כך כשהיו פוגעים [פוגשים] זה בזה היו מנשקים זה את זה" (רב מברטנורא על מסכת אבות). כאשר שינוי הדברים נאמר למטרת השלום ורק למטרה זו – ללא שום נגיעה של אינטרס אישי- אז השינוי הוא האמת והוא הדבר הנכון. כך הייתה גם כוונת יעקב אבינו, על פי פסוק: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהלים פה).
