אנו רצים והם רצים (יואל אופנהיימר)

הפסוקים של הפרשה:  (בראשית פרק כד פסוק יז,כט-ל)

(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד [אליעזר]  לִקְרָאתָהּ [רבקה],  וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי [השקי אותי] נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:(...) (כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן:(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתו ֹ[שקיבלה מאליעזר] וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן.

 

פשט הפסוקים;

(יז) אליעזר, עבד אברהם, נשלח למשימה חשובה - למצוא אישה ליצחק. הוא החליט לבחור את  האישה על פי מידות הלב שלה: הוא יבקש מים והיא תתן לו וגם תציע להשקות את גמליו.
(כט-ל) לרבקה אח בשם לבן, המתעניין מאוד באורח המסתורי המחלק מתנות יקרות לאחותו.

 

האגדות על הפסוקים:  (בראשית רבה פרשה ס)

וירץ העבד לקראתה, לקראת מעשיה הטובים, ויאמר הגמיאני נא מעט מים מכדך גמייה אחת, והאיש משתאה לה [מחכה לראות האם היא תגיב בהתאם לציפיותיו].
(ילקוט שמעוני תורה פרשת חיי-שרה רמז קט)
וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין - מעייני לי [מתעניין בו], ויהי כראות את הנזם - מעייני גרמיה [מתעניין בעצמו] [ברגע שלבן רואה את תכשיטי אחותו מתעוררת אצלו תאוות הבצע].

 

נקודות למחשבה:

הריצה היא חוויה שסוחפת את האדם מכף רגל ועד ראשו. אין אבר שאינו מגויס למאמץ של כלל הגוף! הריצה היא תמצית הרצון (רץ-רצון), החשק להגיע ליעד המבוקש, בכל הכוח ובמינימום זמן. אליעזר רץ ולבן רץ, והצופה מן הצד לא יבחין בין הפעולות שלהם, ובכל זאת קיים ביניהן הבדל יסודי: 
• אליעזר רץ לקראת רבקה בלהט של שליח מצווה המקיים את משימת שולחו.  הוא אינו חושב על עצמו, על צרכיו האישיים והאגואיסטים. הוא כולו מתמסר לעשות נחת רוח לאברהם, למצוא זיווג הולם ליצחק, הוא למעשה רץ אל אברהם! ועם הצלחת המשימה הוא ירד מבמת הסיפור המקראי.
• לבן לעומתו, רץ לקראת אליעזר אך לאמיתו של דבר, אינו מעוניין באליעזר בתור אדם. לבן מעוניין בתכשיטים, בממון. הוא מקווה שאולי ניתן לסחוט מאליעזר עוד מתנות. הריצה של לבן היא ריצה אל עצמו, אל האינטרסים הכי שפלים ואנוכיים שלו.   

אותו רעיון מופיע בתפילה שאומרים לכבוד סיום לימוד מסכת של התלמוד, כאשר מתארים את שכרם של לומדי תורה לעומת אלה העסוקים רק בענייני בטלה והבלים: " אנו רצים והם רצים. אנו רצים לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת [לקבר]".
לסיכום: חשוב להפנים שערך המעשה נקבע על פי הכוונה העומדת מאחריו. שני אנשים יכולים לבצע בדיוק אותה פעולה, אך עבור הראשון היא תחשב למצווה גדולה, ואילו אצל השני לעבירה גמורה!
טוב נעשה אם לפעמים נעצור לרגע, ונשאל את עצמנו "לאן אתה רץ?..."

הדפסה