מידת סדום
הפסוק של הפרשה: (בראשית פרק יח פסוק כ)
וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
פשט הפסוק:
סדום היתה עיר של רשעים החוטאים ומורדים לה'. ה' העניש את העיר בהרס וחורבן כללי.
האגדה על הפסוק: (אבות פרק ה - משנה יא)
ארבע מדות באדם : האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית . ויש אומרים , זו מדת סדום . שלי שלך ושלך שלי , עם הארץ . שלי שלך ושלך שלך , חסיד. שלי שלי ושלך שלי , רשע .
נקודות למחשבה:
התורה לא מפרטת לנו מה היה חטאם של אנשי סדום. איזו התנהגות מסוגלת לגרום לעונש כה חמור של הכחדת עיר שלמה? מה היא באמת מידת סדום?
במשנה שלנו מתוארות ארבע נורמות התנהגות בין אדם לזולת, כאשר כולם עוסקות ביחס של האדם לרכוש.
• הרשע (שלי שלי ושלך שלי) רואה את כל העולם כרכושו הפרטי, ולכן הוא מוכן לגנוב ולעשוק את השני, אך גם להרוג כל מי שירצה לקחת דבר ממנו. כל מטרתו לאסוף עוד ועוד גם על חשבון הזולת אם צריך.
• החסיד (שלי שלך ושלך שלך) רואה את תפקידו לדאוג קודם כל לצרכים של הזולת, גם על חשבון זמנו, כוחותיו ורכושו. הוא אינו מצפה ואינו מבקש דבר בתמורה לעזרה שהוא מעניק.
• העם הארץ (שלי שלך ושלך שלי) חי בחברה פרימיטיבית, חמולתית. יחסי הגומלין בין האנשים דומים למערכת משפחתית, לקומונה. אין גבולות, אין פרטיות, הכל פרוץ ופתוח. זו מציאות המזכירה החברה הקיבוצית בתחילתה, כאשר מעבר לשותפות הכלכלית הטוטאלית, נמחק לגמרי הערך של התא המשפחתי הגרעיני, הנחשב "בורגני".
• הבינוני או "מידת סדום" (שלי שלי ושלך שלך) ניראה לנו לכתחילה הגיוני וסביר מאוד. הוא חי בחברה מפותחת, נהנה משפע חומרי. הוא גר בבית מפואר, מוקף גדר גבה ואינו מפריע לשכנים שלו. על פניו, אזרח טוב ומכבד חוק. אבל בהתבוננות מעמיקה רואים שחברה סדומית היא חברה מרושעת, אדישה לסבל ולצרכים של הזולת, החיה באנוכיות מפלצתית. הסיבה שהחוק מקדש הרכוש הפרטי הוא כדי למנוע כל מצב של בקשת עזרה אחד מהשני . חוקי סדום אוסרים כל מעשה העשוי להיטיב עם הזולת. אסורה אפילו עזרא לזולת אף כשאין בדבר שום הפסד או טורח לאדם!
מידת סדום היא אכן האדישות, החוסר אכפתיות והחוסר מעורבות שמתגלה בחברות הכי מפותחות. תחת הלבוש של הנימוס והתרבות, פועם לב האבן הקר ומנוכר, המאפשר את הופעתם של המשטרים האפלים ביותר.
