רשע טוב ורשע רע (יואל אופנהיימר)
הפסוקים של הפרשה: (בראשית יג)
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד:
פשט הפסוק:
תושבי העיר סדום התאפיינו בתכונות רעות רבות.
האגדה על הפסוק: (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יב)
[נאמר על אהרון הכהן:] "אוהב את הבריות". כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות. שכן מצינו באנשי דור הפלגה [שבנו מגדל בבל] שמתוך [שהיו] אוהבים זה את זה לא רצה הקב"ה לאבדן מן העולם, אלא פזרם בארבע רוחות העולם. אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאים זה את זה, אבדם הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא, שנאמר: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" [בפסוק שלנו]. "רעים" זה עם זה, "וחטאים" זה גלוי עריות, "לה'" זה חילול השם, "מאד" שמתכוונים וחוטאים. הרי למדת מתוך ששונאים זה את זה אבדם הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא:
נקודות למחשבה:
תאור התכונות הרעות של תושבי סדום בא להדגיש את הניגוד שבין אברהם ואחיינו לוט. לאחר שהתעורר ריב בין הרועים שלהם, מציע אברהם ללוט שיפרדו ונותן לו לבחור ראשון את חלקתו בארץ. לוט בוחר לעצמו מה שנראה "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (פסוק י) בקרבת העיר סדום הידועה ברשעות תושביה. ומעיר רש"י: "ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם", וכך נודעה רשעתו שלו עצמו. וכפל המילים התמוה "רָעִים וְחַטָּאִים" מרמז על שני מישורים של עבירות, כפי שמסבירים חז"ל: רעים – בממונם, וחטאים – בגופם (סנהדרין קט א), או במילים אחרות רעים – בין אדם לחברו, וחטאים – בין אדם לבוראו. ומסביר המדרש (פסיקתא זוטרתא) על הפסוק "אוֹי לְרָשָׁע רָע" (ישעיה ג יא): "וכי יש רשע טוב? אלא רע לשמים ואין רע לבריות, כגון מחלל שבת ואוכל איסורין [מאכלים אסורים], הוא רשע לשמיים. אבל רע לבריות, כגון גזלן וחמסן, הוא רשע רע". במילים אחרות, מי שעובר על מצוות של בין אדם למקום אך אוהב את הבריות הוא "רשע טוב" אבל אם הוא גם שונא את הבריות – כמו אנשי סדום, נקרא "רשע רע"!
• "ארבע מדות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך, זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך חסיד. שלי שלי ושלך שלי רשע" (אבות ה). משנה זו מתארת ארבע מדרגות בהתנהלותו של האדם מול האחר. וכולן נסובות על נקודה אחת, והיא היחס בין צרכי הפרט לצרכי הזולת. הרשע, שחושב שכל העולם שייך לו, לא נמנע לגנוב, לרצוח ולעשוק. דברים שאדם יכול להרשות לעצמו, בלתי נסבלים עבור חברה שלמה, ולכן כל חברה אוסרת ומענישה עברינים מסוג זה. אך בסדום היה חוק מיוחד: שלי שלי שלך שלך. מה שמכונה בתורה שבעל פה "מידת סדום" היא התנגדות לכל מעשה העשוי להיטיב עם הזולת, אף כשאין בדבר שום הפסד או טורח! ועל פסוק "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" (בראשית יח) מסביר המלבי"ם [אוקראינה – מאה ה19]: "זעקת סדום, רוצה לומר שהם חטאו חטאים רבים בין אדם לחברו, שעל זה עולה צעקת הדלים והנעשקים וה' עושה משפט לעשוקים".
• בימים אלה של הלבטים מול האתגר הגדול של צדק חברתי, עלינו לבחור בין דגמים שונים של חיים משותפים. המודל של סדום הוא של אנוכיות קצונית ואטימות רגשית, ומתאימה אולי לתפיסה קפיטליסטית קיצונית. "שלי שלך שלך שלי" מציע חיי שיתוף מוחלטים עם טשטוש של כל הגבולות עד לתחום של התא המשפחתי, סוג של קומונה פרימיטיבית. התורה מציעה מודל שלישי, "שלי שלך שלך שלך", המבוסס על הסתפקות במועט ואהבת הזולת.
