וישמע אברהם לקול שרי (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית פרק טז)
(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:
פשט הפסוק:
שרה העקרה מבקשת מאברהם להוליד בן עם שפחתה הגר.
האגדה על הפסוק: (מדרש תנחומא פרשת וירא)
ילמדנו רבינו, אי זו היא האונאה [דברים]? כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את חברו, ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו צריך ליקח. ואם היה בעל תשובה, אל יונה אותו ויאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, (...), אמר הקב"ה דייך להיות שוה לי, כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון. בא וראה מי שאינה לחברו הוא נענש תחלה. ושרה הונת את עצמה ונטלה שכרה, אמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת [בפסוק שלנו], אמר לה הקב"ה הונית את עצמך, חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך (...), מה כתיב אחריו : "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא).
נקודות למחשבה:
אגדתנו מרחיבה על נושא הונאת דברים. אין מדובר פה בדברים שאומרים על אדם ושהוא אינו שומע – כגון לשון הרע או רכילות, אלא דברים שאומרים למישהו ופוגעים בו בין בזדון ובין ומתוך הסך הדעת. דוגמה לדבר היא האיסור לשאול על מחירו של מוצר בחנות אם לא מתכונים לקנות אותו - דבר העלול להעלות את ציפיות המוכר לשווא. בהרחבה, הונאת דברים היא כל דיבור הגורם צער לזולת על ידי הדיבור אליו. גם הקב"ה נמנע מלפגוע בעץ הדעת טוב ורע ואינו מפרט את סוגו!
• הונאת הדברים נובעת בדרך כלל מתחושת עליונות של אדם אחד על השני, חוסר התחשבות או אפילו שנאה. בהקשר זה פועלת שרה בצורה הפוכה לגמרי. מחשבתה קודם כל לטובת בעלה אברהם, שנשאר ללא בן בגלל עקרותה. ועם כל הכאב והתסכול שבדבר, מציעה לו שרה לקחת אישה אחרת. יתרה מזאת, במאמץ לשכנעו, היא אינה חסה על כבודה ומוכנה להפלות את העצמה – "להונות" את עצמה - ולקחת את כל אחריות המצב העגום על עצמה באמרה: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת". ורק אז, משתכנע אברהם ומסכים לצעד האכזר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי". וגם הוא אינו עושה את זה בשביל עצמו, כי הוא עדיין רוצה בן משרה, אלא כפי שמסביר הרמב"ן: "אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים".
• הטעון השני שמשמיעה שרה הינו גם משאלת לב: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"? ורש"י מסביר: "לימד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס". במילים אחרות, מבקשת שרה מאברהם לעזור לה "להבנות" על ידי הולדת בן להגר שפחתה בתקווה שתוכל אולי לשקם את ההרס הנפשי שנגרם לאישה העקרה. מעניין לשים לב ש"בן" הוא קרוב לשורש "ב.נ.ה". הופעת ילד במשפחה גורמת לשינוי, חידוש, ושדרוג אדיר אצל הוריו. כל אחד עולה מדרגה בזכות הדור החדש ונבנה ממנו וכל הדורות בכללותם משלימות "בניין עדי עד".
