איש צדיק בדורותיו

הפסוק של הפרשה:   (בראשית פרק ו פסוק ט)

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:

פשט הפסוק:

האדם השחית את דרכיו, ונח נבחר על ידי ה' להוליד האנושות מחדש לאחר המבול בשל תכונותיו הנעלות לעומת בני דורו.

האגדה על הפסוק:  (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד א)

אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים. אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף. אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש למה הדבר דומה - לצלוחית של פלייטון [בושם שריחו נודף] שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף - וכל שכן במקום הבוסם. 

נקודות למחשבה:

נח הוא האדם היחיד בתנ"ך אשר זכה לכינוי "צדיק". נלמד על  יחסי גומלים העמוקים בין הצדיק לבין הדור שלו.
א. הצדיק: מעמד יחסי למדרגת הדור
ליבת המחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש סובבת סביב הגדרת מושג הצדיק.
רבי יוחנן סובר שנח נחשב "צדיק" רק מפני שהיה חי בדור מושחת. הוא היה אדם הגון רגיל, ונבחר רק בשל  הרמה הירודה של שאר האנשים. אם היה חי בחברה מתוקנת (כמו בזמנו של אברהם) הוא לא היה נבדל מהאחרים.
לעומתו, סובר ריש לקיש שגדולתו של נח נובעת דווקא מזה שהצליח לשמור על מידותיו ורמתו המוסרית בדור של רשעים.  נטיעת האדם ללכת "עם הזרם" , בלי תמיד לחשוב אם הנורמות החברתיות עומדות במבחן המוסר הרצוי. הצדיק הולך נגד הזרם, נאמן לערכיו גם אם הוא נדרש לשלם על כך מחיר.
מה יותר קשה , להימנע מלעשות הרע שכולם עושים, או לעשות טוב במקום שכולם חסידים ומתוקנים? מעניין לשים לב שרבי יוחנן היה חכם שגדל בעולמה של תורה, ולעומתו, היה ריש לקיש פושע שחזר בתשובה!
ב. הצדיק: תיקון עצמי או תיקון החברה ?
החסידות מבחינה בין "צדיק בפָרוַוה" שדואג "לחמם" רק את עצמו, לבין צדיק ש"מדליק  אש" לעצמו ולכל הסביבה. המגיד ממזריטש היה המנהיג השני של החסידות לאחר הבעל שם טוב. על הפסוק של תהילים " צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" אמר: הצדיק הדואג רק לתיקון נשמתו, הריהו "כארז בלבנון ישגה", כעץ הנמצא בראשי ההרים, כולם רואים אותו ומתפעלים ממראהו, אך מבודד הוא מחברת בני אדם ואינו עושה פירות. לא כן "צדיק כתמר יפרח". נמצא הוא בעמקים, מוצנע, אך מעורה בחברתו, ועושה פירות רבים ומתוקים.

וכמה יפים הם דברי הרב קוק:
הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק.
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה.
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה.

הדפסה