הפסוק של הפרשה: (בראשית ט)
(יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
פשט הפסוק:
הקב"ה מבטיח שלא להביא יותר מבול לעולם, והקשת בענן תשמש כאות ברית לעניין זה.
האגדה על הפסוק: (אוצר המדרשים)
עשרה דברים נאמר בהן ברית: הקשת, המילה, השבת, עבודה זרה, תלמוד תורה, שחרור עבדים, כהונה, לויה, מלכות בית דוד, וארץ ישראל. הקשת שנאמר [בפסוק שלנו] "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית", המילה שנאמר: "וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם" (בראשית יז), השבת שנאמר: "לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם" (שמות לא), עבודה זרה שנאמר: " וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי" (שמות יט) זו ברית ע"ז, ותלמוד תורה שנאמר:" כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית" (שמות לד), שחרור עבדים שנאמר: "אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם" (ירמיה לד) (...) הכהונה שנאמר: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא" (במדבר יח), לויה שנאמר: "לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי" (מלאכי ב), מלכות בית דוד שנאמר: "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי" (תהלים פט), ארץ ישראל שנאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית טו).
נקודות למחשבה:
בין עשרת הדברים הקשורים לברית המוזכרים באגדתנו, ברית הקשת היא הראשונה וגם היחידה שנכרתה עם האנושות כולה. הקב"ה מתחייב מצדו לא להביא יותר מבול לעולם: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט יא). יתרה מזו, מבטיח הבורא לשמור על חוקי הטבע ועל סדר העונות, והוא לא ישוב ויפר סדר זה כענישה לאנושות בכללותה: "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח). האדם נדרש מצידו לשמור על התנהגות חברתית מוסרית. כלקח מדור המבול, שחטא ופגע בקדושת החיים ובאושיות החברה האנושית, מקבל האדם על עצמו את "שבע מצוות בני נח" הכוללות: איסור עבודת אלילים, איסור על קללת שם ה', איסור רצח, איסור גילוי עריות, איסור גזל, איסור אכילת אבר מן החי [יש להרוג את בעל החיים לפני שאוכלים אותו], והקמת מערכת משפט וצדק.
• ברית זו מציינת מפנה ביחסי הגומלים שבין האנושות לבורא. לפני המבול היה האדם חופשי לפעול בעולם על פי הצו הא-לוהי של גן העדן: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית יז). שימוש מופרז וללא גבולות בכוחות החיים הביא לגילוי עריות, רצח וגזל. לכוחות עצומים אלו דרושים גבולות ברורים שיבואו לידי ביטוי במערכת חוקית מסודרת. המבול בא אולי ללמד שגם המים – החיוניים לכל חי - יכולים להרוג ולהרוס אם הם מופיעים ללא גבול, ויתכן והוא מבחינת עונש "מידה כנגד מידה"!
• מנגד, הקב"ה ממתן את מערכת הענישה שלו על פי הכתוב: "עלה במחשבתו לברוא את העולם במידת הדין - ראה שאינו מתקיים, שיתף מידת הרחמים". לאחר הברית מופיעה במציאות אפשרות של "אריכת אפיים", דחית עונש החוטא והמתנה לתשובתו. אות הקשת בענן מסמל רעיון זה. הקשת שהוא כלי מלחמה מופיע בזמן שהאנושות חייבת ענישה, אבל צורתו – כלפי מעלה – הוא סימן של פיוס, תקווה ואפשרות לכפרה.