אתה לא מתבייש?
הפסוק שלנו: (בראשית פרק ב)
(כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ:
פשט הפסוק:
לפני חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע, לא חשו אדם וחווה בושה להיות ערומים.
האגדה על הפסוק; (בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יח)
"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים" [בפסוק שלנו], אמר רבי אליעזר שלשה הן שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הן: אדם, וישראל, וסיסרא. אדם שנאמר "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ", לא באו שש שעות והוא בשלותו [לא חיכה לכניסת השבת וחטאו]. וישראל, שנאמר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות לב), כי באו שש שעות [אחרי ארבעים הימים על הר סיני] ולא בא משה . סיסרא שנאמר (שופטים ה) "מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא", בכל יום היה למוד לבא בשלש שעות בארבע שעות, ועכשיו באו שש שעות ולא בא. [ובפסוק הבא כתוב:] "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", לא היה צריך להופיע , אלא [הפסוק] "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (פסוק כא). אמר ר' יהושע בן קרחה להודיעך מאי זו חטייה קפץ עליהם אותו הרשע [הנחש], מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ [הזיווג] ונתאוה לה [לחווה].
נקודות למחשבה:
בגן העדן שלפני החטא התקיים הזוג הראשון מחוץ למציאות הרע. ומסבירים הפרשנים שאדם וחוה היו אמנם בעלי בחירה חופשית, אך עבורם האפשרות של עבירה לא הייתה רלבנטית. משל לאדם היכול להכניס את ידו לאש בכל רגע, אך לא יעשה זאת, כי הוא מבין התוצאות המידיות והסבל שמעשה זה יגרום לו. לעומת זאת, אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע גרם לערבוב של טוב ורע בכל המציאות, כאשר הדברים הרעים לנפש מתלבשים בצורות מפתות ומעוררות תאוה של החושים והרגש. לפני החטא ראשון הייתה קיימת אכן מציאות של טוב מוחלט, ומסביר הספורנו [מחכמי איטליה במאה ה-16] על הפסוק שלנו: "כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם [הקב"ה] בלבד, לא להשיג תענוגות נפסדות כלל, באופן שהיתה פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת. ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו". משום כך לא הרגישו כל בושה להיות ערומים ולקיים יחסי זוגיות לעיני כל.
• עם אבדן התמימות הבראשיתית מגיעה הכרת הרע והחיסרון. פתאום מסוגל האדם לגלות בעצמו את נקודות תורפה וכיעור ביחס לזולת (אדם אחר או הבורא עצמו) יותר מושלם ממנו. גילוי זה מוליד הבושה הגורמת לתחושת נחיתות ורצון לבריחה והיעלמות "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן" (בראשית ג). על כן גינו חז"ל בחריפות מי שמבייש האדם אחר: " המלבין פני חברו ברבים (...) אין לו חלק לעולם הבא" (אבות ג).
• הבושה שחש אדם בגין עלבונו של השני, עלולה לגרום כעס ואפילו שנאה קשה. לעומת זאת, כשהאדם מעורר בעצמו את רגש הבושה בשל חשבון נפש נוקב ואמיתי, יש בכוחו להגיע למדרגה גבוהה של תשובה ושיפור. האגדה שלנו מקשרת בין המילה "בושה" למילה "בושש" (מאחר), כי לבושה יש כח מעקב וממתן על פעולת האדם. תכונה זו היא יסוד מוסרי של עם ישראל על פי דברי הגמרא: "כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים - בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני" (נדרים כ א). ומוסיף הספר "אורחות צדיקים: "ראוי לכל אדם להשתדל ולהתנהג במידת הבושה... כי בה יגיע אל רוב המעלות וימנע מעבירות ומכל מידות מגונות, כי היא גדר ומחיצת ברזל לפני כל העבירות".
