"והנה טוב מאד" - זה יצר רע
הפסוק של הפרשה: (בראשית פרק ד)
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:
פשט הפסוק:
ה' ברא את האדם עם אפשרות של שליטה על היצר הרע.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת ברכות סא א)
ת"ר: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא) – [ניתן לקרוא "שַׂמְתֶּם"] = סם תם, [מכך לומדים] נמשלה תורה כסם חיים; משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי; כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין [תרופה], ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו [של יצר הרע], שנאמר [בפסוק שלנו]: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת", ואם אין אתם עוסקין בתורה - אתם נמסרים בידו, שנאמר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ", ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ ".
נקודות למחשבה:
יצר הרע הוא חלק מובנה של נפש האדם, שנברא איתו ומלווה אותו כל חייו. ויש שפירשו את המילים בפסוק שלנו " לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", שהוא מחכה לאדם בפתח העולם ממש – ברגע הלידה ויציאתו מרחם אמו. על פי תורת הסוד, מגיע היצר הטוב של האדם רק מגיל שלש עשרה. וכך מסבירים את הפסוק של ספר קהלת: "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל". היצר הרע - השולט על התנהגותנו - נקרא "מלך", והיותו אורח ותיק אצלנו נחשב גם "זקן". אבל עצותיו מכשילות, ולכן נקרא "כסיל". לעומתו, היצר הטוב שנמצא אתנו רק מגיל שלש עשרה, נקרא "ילד". עצותיו טובות, לכן הוא "חכם", אך מכיוון שאנו לא שומעים לו, הוא גם "מסכן" [עני]...
• הרב יהודה אשלג מלמד אותנו את תפישת הקבלה בנושא. אצל הבורא קיימת רק תכונה אחת בלבד: הרצון לתת ולהשפיע לזולת אהבת חינם אין סופית ללא תנאי כל שהוא. ולכן, מטרת הבריאה היא קיום של נבראים, שיקבלו את התענוג שהקב"ה חפץ להעניק להם. אך לתחושת התענוג מדבר מה, חייב להקדים תנאי היכחי, והוא, התשוקה לאותו דבר. דוגמה: ארוחה דשנה מהווה תענוג עבור אדם עם תאבון, אבל היא מאוסה על אדם שבע. התשוקה – הנקראת רצון לקבל – נבראה עם העולם כדי לאפשר לנבראים יכולת ליהנות מהשפע האלוקי. אבל בכח רצון זה טמון גם סכנה: אם הוא משמש רק למילוי הצרכים האגואיסטים, עלול האדם להתרחק מהרצון להשפיע – יצר הטוב - שהיא מידת הקב"ה. ולכן הרצון לקבל נקרא גם יצר הרע!
• על פניו, קיים פה פרדוקס: הרצון לקבל חיוני לנבראים. וכמו שמסביר המדרש: "והנה טוב מאד" - זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד? אלא שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה" (בראשית רבה). אך בעת ועונה אחת הוא גם מסוכן לנו. לכן התורה אינה מבקשת למגר את הרצון לקבל, אלא למשול בו. מה שדרוש מאתנו הוא לשנות את הכיוון של כח זה, מרצון לקבל על מנת לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע! הדרך להשיג מהפך זה, המנוגד לטבע שלנו, הוא על ידי קיום תורה ומצוות המאפשר להפוך את כח רצון של יצר הרע ליצר הטוב.
