גוף ונשמה (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (בראשית פרק ב)
(ז) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
פשט הפסוק:
ה' ברא את האדם משני מרכיבים: אדמה ונשמה.
האגדה על הפסוק: (תלמוד בבלי מסכת ברכות סא א)
דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב [למה כתוב בפסוק שלנו]: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם" בשני יודי"ן [במילה וייצר] - שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע. מתקיף לה [מקשה עליו] רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה דלא כתיב בה וייצר [שלא כתוב בה וייצר אלא ויצר ביו"ד אחד] - לית לה יצרא? [אין לה יצר הרע?] והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא [אמנם אנו רואים שהיא מזיקה, נושכת ובועטת]! אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי [הקב"ה] ואוי לי מיצרי [היצר הרע], [האדם חש רע אם הוא נכנע ליצרו, אך מצטער אם לא נהנה מתאוות העולם].
נקודות למחשבה:
האדם מורכב משני הפכים, כפי שעולה מתיאור מעשה בראשית. חלק אחד - האדמה - הוא הבסיס החומרי של הגוף והוא שמושך את האדם כלפי מטה, לעבר החומר והגשמיות. החלק השני הוא "נשמת החיים", הבאה מהבורא. הנשמה היא בלשון החסידות "חלק אלוק ממעל", ניצוץ של השפע האלוקי השוכן בתוך הגוף. הנשמה מושכת את האדם כלפי מעלה, לרוחני ולאלוקי. עצם החיבור של שני החלקים המנוגדים האלה הוא פלא גדול בפני עצמו.
קוטביות זו באה לידי ביטוי במספר רבדים:
• שמו של האדם מרמז על המתח שבין עליונים ותחתונים. השורש א.ד.ם. בנוי על המילה "אֲדָמָה" שממנה הוא נברא וגם על הלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד) שאליו הוא שואף וחולם.
• האדם הוא היצור היחיד שחי בטבעיות בעמידה. ראשו - משכן החשיבה והרוח - נמצא גבוה כלפי הרקיע. לעומת זאת, רגליו מחוברות לקרקע החומרית והשפלה. האדם דומה לסולם של יעקב המחבר בין שמיים וארץ: "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח). לעומת זאת, אצל בעל החיים ההולך על ארבע, הראש והרגליים נמצאים באותו מישור, ללא הבחן מדרגה רוחנית.
• החלוקה גוף-נשמה באה לידי ביטוי גם במבנה כוחות הנפש והרצון של האדם. הרב יהודה אשלג מלמד אותנו את תפישת הקבלה בנושא. הקב"ה ברא את העולם על מנת להעניק לנבראים טוב ושפע. אצל הבורא קיימת רק תכונה אחת בלבד: הרצון לתת ולהשפיע לזולת, אהבת חינם אין סופית ללא תנאי כל שהוא. על מנת שהנבראים יוכלו ליהנות מהשפע האלוקי, נברא כח רצון חדש שאינו קיים אצל הבורא עצמו: הרצון לקבל. האדם מורכב משני כיווני רצון אלה. החלק האלוקי-נשמתי שבו הוא רצון הנתינה והאהבה: זה יצר הטוב. מנגד נמצא החלק הנברא שבו, רצון הקבלה לעצמו, האגואיזם והעסק בחומר: זה יצר הרע. ממנו נובעים המידות הרעות של האדם: חמדנות, גאווה, כעס, עצלנות. עבודת הנפש שלנו אינה למחוק את יצר הרע, אלא לדעת להשתמש בו באופן ראוי ומתוקן. כוחות הקבלה שבנו צריכים לשמש את כוחות ההשפעה ולא להלחם בהם.
