חקה היא וגזירה גזרתי (יואל אופנהיימר)
הפסוק של הפרשה: (במדבר פרק יט)
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:
פשט הפסוק:
פסוק זה פותח דיני "פרה אדומה": יש לבחור פרה אדומה שכל שערותיה אדומים, שלא עבדה שום עבודה וללא מום. לאחר שחיטתה ושרפתה, אפרה של הפרה מעורבב במים. מים אלה ישמשו לטהר אנשים שנטמאו בטומאת מת.
האגדה על הפסוק: (קהלת רבה פרשה ח)
רבי מנא דשאב בשם רבי יהושע בן לוי אמר: על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו [באלו מקרים הוא מקבל טומאה ואיך לטהרו]. וכיון שהגיע לפרשת "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (ויקרא כ"א) [דיני טומאה וטהרה של הכהנים], אמר לפניו [משה]: רבונו של עולם, ואם נטמאו אלו במה היא טהרתן? לא השיבו דבר. אותה שעה נשתנו פניו של משה, וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקב"ה למשה: משה אותה אמירה שאמרתי לך "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים", ואמרת לי: "אם נטמאו במה היא טהרתן?", ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן: "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי". אמר לפניו [משה]: רבונו של עולם, וכי טהרה היא? [איך יתכן שמטהרים כהן מטומאת מת על ידי אפר של פרה שרופה?] אמר הקב"ה: משה חקה היא וגזירה גזרתי ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי ככתוב: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". [בפסוק שלנו]
נקודות למחשבה:
מצוות פרה אדומה תמוהה ביותר: יש לבחור פרה אדומה כולה (שתי שערות שחורות פוסלות אתה) , ללא מום ושלא עבדה שום עבודה. את הפרה יש לשחוט בהר הזיתים ולאחר מכן לשרפה כולה. בשריפה משליכים עצי ארז, אזוב, ושני תולעת (רצועה של צמר צבוע באדום). אבל המפליא ביותר שהיא מטהרת טמאים ובעת ואונה אחת מטמאה טהורים!
• נהוג לחלק המצוות לשלוש קבוצות: משפטים, עדויות וחוקים. המשפטים הם מצוות הבאות להסדיר את חיי חברה מתוקנת כגון: איסור רצח וגזל, כבוד אב ואם ועוד. ניתן למצוא חוקים דומים ברוב החברות האנושיות המתוקנות. העדויות הם מצוות ייחודיות ליהדות הבאות להזכיר לאדם את נוכחותו ואת פעולותיו של הבורא בעולם. דוגמה לעדויות: תפילין, מזוזה, ציצית, שבת. החוקים הם מצוות שהשכל האנושי אינו מסוגל להשיג את הטעם. המפורסמת שבהם היא מצוות פרה אדומה, שטעמה לא נתגלה אפילו למשה רבנו כפי שמובא באגדה שלנו.
• נעים לקיים מצווה שטעמה ערב לנו, אך לא קל לקיים מצווה שטעמה נעלם מהבנתנו. במקרה זה דרוש לנו דבר אחד בסיסי: אמונה. המילה אמונה באה מהשורש "אמון". כדי לקיים מצווה שהשכל אינו מבין, יש צורך לתת אמון בחכמה ובטוב של הבורא. במילים אחרות, יש לקיים המצווה בידיעה שהיא לטובת האדם והעולם גם אם אנו לא מבינים איך היא פועלת. אפשר להשוות זאת לחולה שמבקש עזרת הרופא לרפואתו. החולה לוקח תרופה שהרופא רשם מבלי להבין בדרך כלל איך היא פועלת בגופו. החולה נותן אמון ברופא שברצונו לעזור לו, ולכן הוא מוכן לציית לעצה שלו. באותו מידה אנו נדרשים לתת אמון בבורא שלתורה ולמצוות פעולה נסתרת מהבנתנו אשר מעלה ומזככת את האדם ואת העולם כולו.
