בדרך אל הטוב
על האדם להכיר את שלושת הממדים שבהם הוא חי על מנת לפתח מודעות רוחנית. העלייה במדרגות הרוחניות מתאפשרת דרך שינוי רצון האדם.
"בדרך אל הטוב" הינו מודל ההתפתחות הרוחנית העומד בלב השיטה החינוכית של עמותת "אור פנימי".
מודל זה נבנה על פי "תורת הרצונות" של הרב אשלג, בעיקר לפי ספריו "מתן תורה" ו"ספר ההקדמות".
ההבנה העומדת בבסיס הכול היא שאצל כל אדם קיים כוח רצון נתון שהוא מקבל בביאתו לעולם. ביכולתו של האדם להכיר את הרצון הזה, להבין את פעולותיו, ולכוון אותו כרצונו.
כוח רצון זה הינו כוח בתולי הניתן לעיצוב ולניתוב. באופן טבעי נוטה כוח זה לשרת את האינטרס העצמי של האדם, אך ניתן לשנותו כדי שישרת את האינטרס של הזולת.
על פי שיטת הרב אשלג, אמור האדם לעבור שלושה שלבים שונים במהלך חייו הקשורים לכוח הרצון שלו. הגורם העיקרי המגדיר כל שלב הוא צורת הרצון שמתגלה בתוך נפש האדם.
להלן שלבי התפתחות הרצון:
א. הרצון האגואיסטי הטבעי: לקבל על מנת לקבל
כאשר האדם נולד נמצא בקרבו כוח אחד בלבד והוא הרצון לקבל תענוג לתועלתו העצמית בלי שום התחשבות בצרכי הזולת. המושג "תענוג" מתייחס לסיפוק שבמימוש אינטרס עצמי של האדם. הדבר בולט באופן מובהק אצל התינוק. התינוק מתעניין רק בצורך שלו לינוק חלב מאמו, בלי שום מודעות ואכפתיות אם עומדים לאמו הזמן והכוח להניק אותו. ובשפת בעל הסולם:
"מפני שעייר פרא אדם יולד, כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, אשר כל תנועותיו סובבות בחזקה על קטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום... ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום" (מתן תורה).
שלב ראשון זה נובע מהאגואיזם הטבעי והמולד שיש באדם.
מצב רצון זה הוא רצון לקבל (אמצעי) על מנת לקבל (מטרה).
למשל: אני רוצה כסף (אמצעי) כדי שאוכל לספק לעצמי תענוגות (מטרה). מי שמשתמש בכוח זה נקרא "רומס", ובמילים אחרות, דואג לתענוג שלו גם אם הדבר עלול לגרום לסבל אצל הזולת.
קומת האהבה הנמצאת באדם בשלב זה היא האהבה העצמית.
דגם התנהגות זה מתאים לסביבה המבוססת על "חוק הג'ונגל" לפיו החזק ביותר גובר, והוא מצליח לשרוד על ידי השתלטות על נכסי החלש.
נגד סדר חברתי ומוסרי זה קמו רוב הדתות והתנועות הפילוסופיות, הרואות בו מציאות פגומה מוסרית ובעלת פוטנציאל מובנה של הרס עצמי ושליטת הרוע בעולם.
ב. הרצון האגואיסטי החברתי: להשפיע על מנת לקבל
עם התפתחות הילד הוא מגיע להכרה שרוב תענוגותיו נמצאים דווקא אצל הזולת. הוא זקוק לבני המשפחה, ובפרט לאביו ולאמו, כדי שיספקו לו מזון, לבוש, הגנה וחום.
אם ינסה לקבל את הדברים הנחוצים לו באמצעות הרצון הטבעי האגואיסטי, מבלי להתחשב בצרכי בני המשפחה האחרים, הוא יקבל מהסביבה תוכחה וכעס. בהדרגה מתגבשת אצלו ההבנה שכדי לקבל תענוג מהזולת צריך גם להעניק לזולת תענוג.
החינוך הבסיסי של כל אדם שואף לשנות את הרצון לקבל האגואיסטי, ולתת לו צורה חדשה של רצון לקבל חברתי.
במה הדברים אמורים? כדי לקבל משהו צריך לציית לנורמה חברתית יסודית לתת משהו בתמורה.
- לומדים שכדי לקבל משהו, קודם כל נותנים כבוד לנותן (אומרים "בבקשה").
- לומדים שאחרי שמקבלים, מעניקים הכרת הטוב (אומרים מילות תודה).
- לומדים שכדי לקנות מוצר צריך לתת תענוג למוכר (לשלם לו).
וכך מתאר זאת בעל הסולם:
"וככל שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של 'השפעה לזולתו', וזהו ודאי תלוי בערכי ההתפתחות הנמצאים באותה הסביבה" (מתן תורה).
למה מדובר רק על "שיעור חלקי" של השפעה (נתינה) לזולת? מכיוון שבסופו של דבר אין הנתינה לזולת מבוססת על דאגה לשני, אלא היא קיימת כאמצעי הכרחי לקבלת המבוקש לעצמי.
שלב שני זה נקרא הרצון האגואיסטי החברתי. מצב רצון זה הוא רצון להשפיע (אמצעי) על מנת לקבל (מטרה). למשל: אני מוכן לתת כסף למוכר (אמצעי) כדי שאוכל לקנות לי תענוג (מטרה).
מי שמפעיל צורת רצון זו נקרא "סוחר". במילים אחרות, הוא דואג לתענוג שלו באמצעות תענוג שהוא נותן לזולת.
קומת האהבה הנמצאת באדם בשלב זה היא "אהבה התלויה בדבר".
על פי משנת הרב אשלג, צורת רצון זו חלה לא רק על מערכת היחסים שלנו עם בני אדם אחרים, אלא גם על היחס של רוב בני האדם כלפי הבורא.
עבודת ה' הנפוצה אצל רוב בני האדם מבוססת על מערכת של פחד מעונש ורצון לשכר. במילים אחרות, גם מול הבורא אנו מתנהלים כסוחרים בשוק, שמוכנים לתת (קבלת עול תורה ומצוות) במידה שיקבלו בתמורה (שכר בעולם הזה ובעולם הבא). וכך מסביר רבנו:
"והנה גם אז מתחילים לחנכו בקיום תורה ומצוות לאהבת עצמו - משום שכר בעוה"ז ועוה"ב, המכונה "שלא לשמה", כי אי אפשר להרגילו באופן אחר" (מתן תורה).
כלומר, השלב בעבודת ה' של "שלא לשמה "או "על מנת לקבל פרס", הינו שלב ביניים מחויב המציאות הנובע מטבע האדם.
הסכנה הקיימת היא שמא נתקע בשלב זה במשך כל חיינו, מבלי להפליג למרחבים האין סופיים של השלב השלישי - שלב ה"לשמה".
רוב בני האדם נעים בין שני השלבים הראשונים. לעיתים מתנהגים כאגואיסטים גמורים (רומסים), אך לרוב מקיימים יחס של "תן וקח" מתורבת עם הזולת.
אדם שנמצא רק בשלב הרצון הראשון נדחק לשולי החברה וסובל מבדידות, או נענש בשל הפרות החוק הרבות שלו.
אדם הפועל על פי צורת הרצון החברתי מתקבל במשפחה ובקהילה כאיש הגון ונורמטיבי. אבל כפי שהוזכר לעיל, המניע היחיד שלו היה ונשאר האינטרס העצמי, גם אם הוא מלביש אותו בהתנהגות מנומסת ונעימה.
על פניו, מאפשרת הפעלת הרצון החברתי ניהול חיים תקינים ומכובדים, אך מילוי רצון זה מסוגל לספק רק תענוגות או סיפוקים חולפים, המצריכים ריצה מחודשת אחר סיפוק אותם הצרכים כעבור זמן קצר. כלומר, רצון זה אינו מסוגל להביא לאדם את תחושת המלאות והאושר שהוא משתוקק אליה בשורש נפשו.
זהו למעשה פרדוקס המשבר הקיומי של החברה המערבית. האנושות הגיעה למצב התפתחות כלכלית וטכנולוגית שלא הייתה יכולה לעלות על דעתה לפני מאה שנים. אך למרות שחברת השפע מספקת את רוב הצרכים לרוב האנשים, תחושת הריקנות הרוחנית והחיפוש אחר האמת והאושר לא פוסק ואולי אף מתעצם.
ג. הרצון האלטרואיסטי הרוחני : לקבל על מנת להשפיע
כדי לצאת מהתחום של הרצונות האגואיסטיים (הרצון הטבעי והרצון החברתי), על האדם לחולל מהפך בצורת הפעלת הרצון שלו.
"תורת הרצונות" אינה מלמדת לבטל את הרצון לקבל הטבעי של האדם, כי הוא חומר הדלק המאפשר לנו להשיג תענוג. למשל, אם אני משתוקק לשמוע שיעור ממורה מפורסם, אני אתענג בזמן הלימוד. אבל אם אין לי עניין באותו אדם או בנושא ההרצאה (כלומר, אין לי רצון), יהיה לי משעמם ולא ינעם לי.
ממילא, "תורת הרצונות" לא מציעה לבטל את הרצון האגואיסטי, אלא להשתמש בו כאמצעי ולא כמטרה. במקום המטרה הטבעית שלנו (מילוי האינטרסים והצרכים האגואיסטים) עלינו להציב לנו מטרה חדשה: טובת הזולת.
ממשיל הרב אשלג משל: בא אורח אצל בעל הבית, ורצה בעל הבית לכבדו באוכל והאורח חש בושה גדולה מכך. הפציר והפציר בו בעל הבית עד שראה האורח כי הוא מוכרח לאכול על מנת לגרום נחת רוח לבעל הבית. בסיפור זה, האורח הסכים לקבל על מנת להשפיע, שכן הוא השתמש ברצון לתענוג שלו (האוכל) על מנת לגרום תענוג לבעל הבית (שרצה לכבדו בארוחה).
עלינו להפוך את הרצון לצינור (מילים אלו מורכבות מאותן האותיות אך בסדר שונה).
מעבר זה אינו פשוט כלל וכלל, משום שהוא דורש מאתנו עבודה הנוגדת את הטבע ואת כוח ההרגל שלנו, וכן היא סותרת את הסטנדרטים החברתיים המקובלים. הדרך רצופה נסיגות ונפילות, אך בכל התקדמות ופעולה נטולת אהבה עצמית חש האדם מלאות ואושר פנימי מיוחד ומתמשך.
מהפך זה מחולל שינוי עמוק החל במבנה נפש האדם, בדרך הסתכלותו על עצמו, ביחסו לאחר ועד לחיים בכלל. לאדם המאמין, שינוי זה פותח דרך חדשה לעבודת הבורא ויישוב של סתירות ולבטים רבים.
שלב שלישי זה נקרא הרצון האלטרואיסטי הרוחני.
מצב רצון זה הוא רצון לקבל (אמצעי) על מנת להשפיע (מטרה). למשל: אני מוכן לאכול (אמצעי) על מנת שיהיה לי כוח לטפל במשפחתי (מטרה).
מי שמפעיל צורת רצון זו נקרא "אוהב". אדם כזה דואג לתענוג של הזולת באמצעות כוחות החיות שלו.
קומת האהבה הנמצאת באדם בשלב זה היא "אהבה שאינה תלויה בדבר".
מצב זה הוא הפתח למרחב הרוחני המביא לאושר הנחשק.
מבנה השיעורים של "בדרך אל הטוב"
פרטים ורישום לסדנאות "בדרך אל הטוב"
